ת"ק 49331-06-15 תוינה ואח' נ' מיווייט בע"מ

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם מיום 31.08.2013 למכירת אתר אינטרנט mesi.co.il ("מסי") למפעילי ימי הולדת שנחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). התובעות דורשות לחייב את הנתבעת למלא אחר התחייבויותיה לתשלום התמורה המוסכמת בגין מכירת האתר לנתבעת, לאחר שהנתבעת הודיעה כשנה לאחר חתימת ההסכם, על ביטול ההסכם בשל מצגי שווא מצד התובעות עובר לחתימת ההסכם. בתביעה שכנגד תובעת הנתבעת מהתובעות פיצוי בגין נזקיה והוצאותיה בטענה למצגי שווא של התובעות וניהולן מו"מ שלא בתום לב.

תמצית טענות הצדדים

2.התובעות, המקימות והבעלים של אתר האינטרנט "מסי" (להלן: "האתר") טוענות כי האתר נבנה על ידן במשך שנה, החל משנת 2012, וכי הן השקיעו באתר ובבנייתו זמן עמל וכספים רבים. בשל שיקולים אישיים של התובעות, החליטו התובעות למכור את האתר וביום 31.08.2013 נחתם הסכם למכירת כל הזכויות באתר לנתבעת. בחודש יולי 2014, מספר חודשים לפני מועד התשלום עבור האתר, הודיעה נציגת הנתבעת, הגב' שניידר (להלן: "נציגת הנתבעת") טלפונית לתובעת 2 כי החליטה לבטל את ההסכם בטענה לפער בין מה שהובטח טרם חתימת ההסכם לבין מה שסופק בפועל וביום 20.10.2014 שלחה נציגת הנתבעת הודעת ביטול בכתב.

התובעות דוחות את טענות הנתבעת, שלטעמן הינן טענות סרק במטרה להתחמק מהתשלום המוסכם, עוד טוענות כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לתשלום התמורה המוסכמת שנקבעה בהסכם למכירת האתר בסך של 40,000 ₪, והן תובעות מהנתבעת את התמורה המוסכמת עבור האתר כדי תקרת סמכותו של בית המשפט, בצירוף ריבית פיגורים, הוצאות ועלויות ופיצוי בגין הפרת חוזה.

3.הנתבעת, חברה בתחום האינטרנט ובעלת אתר אינטרנט להזמנת אירועים אונליין בשם "באתי" טוענת מנגד כי תוקפו של ההסכם פקע, ואין מקום לחייבה בתשלום כלשהו לנתבעת בגין האתר. לטענת הנתבעת, מנסחת ההסכם, לא מדובר בהסכם מכר רגיל כי אם בהסכם שתמורתו נועדה להשתלם מהכנסות הנתבעת מהאתר, תוך שהוסכם בסעיף 6.2 להסכם כי באם לא תהיינה הכנסות מהאתר בתקופה של 18 חודשים ממועד חתימת ההסכם, לא יהיה תוקף להסכם, הנתבעת תשיב לתובעת את האתר ולא תשולם התמורה. לטענת הנתבעת הדבר הובהר לתובעת 1, עמה נוהל המו"מ, בשיחה טלפונית והיא הסכימה לכך.

4.עוד טוענת הנתבעת כי התובעות הציגו מצג שווא עובר לחתימת ההסכם לפיו האתר הושלם ונבנה ברמת פיתוח גבוהה לפי כללי ה-SEO , ומוכן להתחיל לגבות כסף ואין בו "באגים". כשבפועל התברר כי האתר לא נבנה לפי כללי ה-SEO (בעברית: "קידום אורגני") המבטיח עדיפות המנוע החיפוש של גוגל וחיוני לחשיפת האתר לגולשים באינטרנט, וכי האתר לקוי ועם בעיות וכשלים רבים, שכל תיקון הוביל לכשל אחר. הנתבעת טוענת כי היא הסתמכה על הצהרות התובעת 2, אותה הכירה כשנשכרה להקים עבורה אתר אינטרנט, ונתנה בה אמון והיא תובעת מהתובעות פיצוי בגין הוצאותיה לטיפול ותיקון הליקויים באתר ועלויות זמנה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 34,584 ₪. סכום התביעה בתביעה שכנגד, הועמד על סכום תקרת סמכות בית המשפט.

5.התובעות כופרות בטענות הנתבעת וטוענות כי המו"מ לכריתת ההסכם כי המו"מ לכריתת ההסכם למכירת האתר נעשה בשקיפות מלאה, וכי התובעות העבירו לנתבעת, באמצעות נציגתה הגב' שניידר, עובר לחתימת ההסכם את כל המידע שהיה ברשותן, לרבות קוד גישה לכל מסמכי האתר והיה בידי הנתבעת לבדוק את האתר קודם לחתימת ההסכם. עוד טוענות התובעות כי האתר נמכר לנתבעת במצבוASIS מבלי שנזכרה בהסכם, שנוסח על ידי הנתבעת, דרישה להיותו בנוי לפי כללי ה-SEO. עוד לטענת התובעות, לא הוצג לנתבעת שהאתר נבנה על פי כלל SEO, כי אם לאחר שסיום בניית האתר יושמו המלצות מומחה בתחום ה-SEO ולא נאמר שהאתר חף מבעיות, ואף דובר על הצורך בהכנסת תכנים לאתר ועבודות שיווק לקידומו על ידי הנתבעת.

אשר לנזקים הנטענים, טוענות התובעות כי לאחר רכישת אתר, הנתבעת שינתה את הדומיין של האתר מ-mesi.co.il ל-mesi.bati.co.il, ביצעה פעולות ושינויים שיצרו את שרשרת התקלות, ואין לתובעות קשר לעבודות שנעשו לאחר שהאתר הועבר לשימוש הנתבעות, ולתקלות שהנתבעת גרמה.

6.הצדדים העידו ארוכות וחידדו את טענותיהם. לכתבי הטענות צורפו עשרות רבות של נספחים, ועתה אני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה

7.המחלוקת בתביעה ובתביעה שכנגד יש לה שני אדנים: אדן אחד עניינו בשאלת זכאות התובעות, על פי ההסכם מיום 31.08.2013 בין הצדדים לתשלום מהנתבעת בגין מכירת האתר לנתבעת, נוכח טענת הנתבעת כי ההסכם בטל ואין לו תוקף; אדן שני, נוגע לטענת הנתבעת למצגי שווא בעניין תקינות האתר ובנייתו בהתאם לכללי SEO, לביטול ההסכם כפועל יוצא מכך ולחיוב התובעות בתשלום נזקי הנתבעת. אדון בשאלות אלה כסדרן.

תמורת מכירת האתר

8.בהקשר לתשלום תמורת האתר קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם מדובר בהסכם למכירת האתר תמורת סכום מינימום של 40,000 ₪ בתוספת 30% מרווחי מהאתר בתקופה של 18 החודשים ממועד כריתת ההסכם ולא יותר מ-60,000 ₪ כטענת התובעות; או האם מדובר בהסכם שנועד להשתלם מהכנסות האתר, כך שאם בתום 18 החודשים שלאחר חתימתו לא יהיו הכנסות מהאתר, יושב האתר לתובעות

מבלי שהנתבעת תידרש לשלם לתובעות תשלום כלשהו, כטענת הנתבעת, אשר מפנה בהקשר זה לסעיף 6.2 להסכם.

9.נקודת המוצא לבירור המחלוקת הוא ההסכם עליו חתמו הצדדים ואשר נוסח על ידי נציגת הנתבעת, הגב' שניידר,מבעלי הנתבעת ועורכת דין בהכשרתה.

סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". אמונתו הסובייקטיבית של צד אחד לחוזה, שלא מצאה ביטוי בחוזה, אינה רלוונטית בתהליך הפירוש (ע"א 539/86 קליר נ' אלעד, פ"ד מג(1) 602, 611; ע"א 119/83 פוגל נ' המועצה הדתית אשקלון, פ"ד לח(4) 813, 816).

עוד קובעת הפסיקה כי מקום בו לשון החוזה ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנותו של החוזה (כב' הש' דנצינגר רע"א 8613/08 איתן לוי נגד עיריית גבעתיים (23.3.2009). במקרה כזה בית המשפט יידרש פחות לנסיבות חיצוניות וכי כאשר לשון החוזה ניתנת לשני פירושים סבירים, ויחול הכלל לפיו יועדף הפירוש כנגד נסח המסמך, וממילא לטובת הצד השני (ע"א (מח'-ת"א) 2408/08 עו"ד בית און נ' אן אם סי מוסיקה בע"מ (29.7.2010); ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה בעמ' 312 וסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע: "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו").

10.נציגת הנתבעת טענה בעדותה כי לא מדובר בחוזה מכירה רגיל אלא בהסכם שנועד להשתלם מההכנסות שיהיו באתר במהלך 18 החודשים שלאחר חתימת ההסכם (עמ' 5 שו' 13-14 ושו' 16), כך ש"ביסוד ההסכם היה שאם לא יהיו הכנסות בכלל לא נשלם אפילו את ה-40,000 ₪ ובגלל זה הכנסנו את סעיף 6.2 להסכם" (עמ' 5 שו' 19-20) ובהעדר הכנסה התובעות יקבלו חזרה את האתר וזה הסעד היחיד שלהן (עמ' 5 שו' 25-26).