ת"ק 49303-08-16 עמר נ' טורס ואח'

זוהי תביעה כספית על סך 27,000 ₪ שהגיש התובע בשמו ובשם בני משפחתו, שהצטרפו אליו לנסיעה לקפריסין, לעיר פאפוס, שהתחילה ביום 3/7/16 והסתיימה ביום 7/7/16. בני המשפחה הנוספים הם, הוריו של התובע, כאשר אביו של התובע נכה בשיעור של 90%, ושני אחיו.

במסגרת הדיון, הובהר לתובע שהוא אינו רשאי לתבוע בשם בני משפחתו, וכל טענה או ראש נזק הקשורים לבני המשפחה, לא תידון במסגרת הליך זה.

לגרסת התובע, הוא הזמין חבילת נופש במלון 5 כוכבים, הכולל פארק מים ובסמוך למרכזי קניות וקניונים וביקש מנתבעת 1, חדר שיותאם לצרכיו של אביו הנכה. בהגיעם למלון, נאמר להם שהמלון בתפוסה מלאה והעבירו אותם למלון אחר, הרחוק מהמלון המקורי ומרכזי הקניות, חצי שעה נסיעה, דבר שאילץ אותם להשתמש בשירותי מוניות. במהלך הדיון, טען התובע, כי במלון האחר לא היה פארק מים. עוד טען התובע, כי במלון האחר, לא נמצא חדר שמותאם לאביו הנכה, הכוונה לחדר עם מקלחון ולא עם אמבטיה, ולא סופק להוריו חדר עם מיטה זוגית, אלא מיטות נפרדות.

נתבעת 1 (להלן: "אופיר טורס"), טענה בכתב ההגנה, כי אין כל עילת תביעה כלפיה, ההזמנה נמסרה לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") שאישרה את ביצוע ההזמנה, ואין לה כל קשר לרישום היתר שהיה במלון שהוזמן. עוד טענה אופיר טורס, שעשתה כל שיכלה, לאחר שנודע לה על השינוי במלון, לטפל בתלונות התובע, טענה שיש לה ביסוס במסמכים שלפני.

הנתבעת אישרה בכתב ההגנה, שהמלון היה בתפוסה מלאה ובוצע על ידו "רישום יתר". לטענת הנתבעת המלון האחר הינו ברמה זהה למלון המקורי וממוקם בקרבה למלון המקורי. במהלך הדיון, ציין נציג הנתבעת כי מדובר במרחק של 13 קילומטרים. בנוגע לחדר מותאם לנכה, טענה הנתבעת כי על פי הודעת "ספק החופשה" של הנתבעת, קיבל התובע ובני משפחתו חדר מותאם לנכים. לעניין הדרישה לחדר עם מיטה זוגית, טענה הנתבעת כי לא התחייבה לכך כלל וכלל.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, המסמכים שצורפו להם והתרשמתי מעדויות הצדדים במהלך הדיון, נחה דעתי כי דין התביעה כנגד אופיר טורס להידחות וככל שהיא נוגעת לנתבעת, דינה להתקבל באופן חלקי.

אין חולק שהמלון המקורי ביצע "רישום יתר" ולא ניתן היה לארח את התובע ובני משפחתו במלון המקורי, דבר שאילץ את התובע ובני משפחתו, שכזכור, אביו נכה בשיעור של 90%, לנסוע למלון אחר המרוחק מהמלון המקורי, מרחק של חצי שעה נסיעה, וכנטען על ידי נציג הנתבעת, מרחק של 13 קילומטר.

לטענת הנתבעת, מרחק זה הינו מרחק סביר, ויש בו כדי לעמוד בתנאי שנקבע בפסיקה, קרבה גאוגרפית (ראה ח"א 804/07 דיזנהאוז נגד היועמ"ש פורסם ביום 13/10/09). כמובן, הכול יחסי. ברם, לטעמי, אין כך הדבר בנסיבות שלפני. מרחק של 13 קילומטר, או חצי שעה נסיעה, לא ניתן לראות בו כקרבה גאוגרפית, בהתחשב בעובדה שמדובר בעיר, שעל פי כל הסימנים, איננה עיר גדולה, כך שבמקרה דנן, מרחק של 13 קילומטר, אינו מהווה קרבה גאוגרפית.

אני מוצאת, שבעצם השינוי שנכפה על התובע ובני משפחתו, יש בו מרכיב של עגמת נפש. הנתבעת, על אף שטענה שרישום היתר נעשה ללא ידיעתה, טענה שאני מוכנה לקבל, קשרה את עצמה לפעולת המלון ככל שזה ביצע "רישום יתר" וטענה כי היא עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה להסדרת המנגנון של "רישום יתר".