ת"ק 49269-11-14 ווינר נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בתאריך 23.5.11, רכש התובע מהנתבעת מחשב נייד, כאשר סוכם בין הצדדים כי מחיר המחשב ישולם על ידי התובע ב-36 תשלומים חודשיים של 69 ₪ וזאת באמצעות כרטיס חיוב של התובע, שפרטיו נמסרו לנתבעת על ידו.

אין חולק כי מאז פברואר 2013 ולמשך 9 חודשים לאחר מכן, לא חוייב כלל חשבונו של התובע בתשלומים עבור המחשב, כאשר הנתבעת טענה כי נפלה תקלה במערכותיה; משזו נתגלתה על ידה – המשיכה הנתבעת לחייב את התובע בתשלומים החודשיים, כפי שסוכם מלכתחילה.

כן עולה מהנתונים שבאו בפני ביהמ"ש כי כ-7 חודשים לאחר חידוש החיוב, פנה התובע לנתבעת בטענות על כך שלא חוייב כלל במשך אותם 9 חודשים.

בכתב התביעה פירט התובע עוד כי לאחר מכן סוכם בין הצדדים הסכם של פשרה לעניין זה, שבמסגרתו התחייבה הנתבעת לפצותו בסך של 69.17 ₪ למשך 5 חודשים, אך לא עמדה בכך.

לגירסת הנתבעת לעניין זה, לפנים משורת הדין וכדי לרצות את התובע, וכאשר לתובע לא נגרמו כל נזקים עקב טעותה של הנתבעת, אכן הסכימה ליתן לו זיכוי כספי בסך של 69.17 ₪ למשך 5 חודשים וזיכוי זה אכן ניתן לו, כעולה מהחשבונית שצורפה לכתב ההגנה וסומנה כנספח ב'.

עילת תביעה נוספת של התובע בתביעתו, הינה הטענה כי לאחר שהודיע לנתבעת על רצונו לנתק את מינויו משירותי האינטרנט שלה, הנתבעת שלחה לו, שלא כדין, חומר פירסומי, בניגוד לקביעות חוק התקשורת (בזק ושירותים) ואף לא הפסיקה בכך, למרות שביקש מהנתבעת כי תסירו מרשימת התפוצה שלה והיא אף אישרה זאת.

בכתב הגנתה, טענה הנתבעת לעניין משלוח החומר הפירסומי, כי במסגרת הסכם ההתקשרות שבין הצדדים, נתן התובע את הסכמתו לקבל מהנתבעת פניות שיווקיות אליו ובנסיבות אלה, לא חל כלל סע' 30א'(ב) לחוק התקשורת.

זאת ועוד, לדבריה, אף לגירסת התובע עצמו עלה כי לא פעל עפ"י קביעות הסע' 9 להסכם שבין הצדדים, כפי שצורף לכתב ההגנה.

הנתבעת גרסה כי קיבלה מהתובע הודעת הסרה אחת ובעקבותיה – לא נשלחו עוד אל התובע כל הודעות אחרות.