ת"ק 49258-01-15 ברק נ' 012 סמייל טלקום בע"מ

1.בתביעה זו, התובע עותר לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין דברי פרסומת שנשלחו לתובע מבלי הסכמתו על ידי הנתבעת בניגוד לסעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים) תשמ"ב 1982 (להלן: "החוק").

מעבר לכך התובע מבקש מבית המשפט להטיל קנסות בסכום של 75,300 ₪ בגין הפרת החוק ועוד 29,200 ₪ בגין הפרת חוק הגנת הצרכן. כמובן אין בסמכות בית המשפט לדון בעתירות התובע למעט עתירתו לפיצוי של 10,000 ₪.

2.אין מחלוקת על כך שהתובע הינו לקוח של הנתבעת לשירותי אינטרנט ואין מחלוקת על כך שביום 24.9.13 ל- 25.11.14 הנתבעת שלחה לתובע לדואר אלקטרוני שלו 10 דברי פרסומת.

להשלמת התמונה יש להוסיף שכל דברי הפרסומת נשלחו לתובע כחלק מחשבוניות עסקיות שעניינן חשבון התובע אצל הנתבעת.

3.התובע טען שלא דובר בחשבוניות חודשיות אלא בפרסומות וזאת מכיון שהיה עליו לפתוח קובץ נוסף ולצפות בחשבוניות, דבר שחייב אותו לצפות בדברי הפרסומת. התובע אף טוען שיש בכך הטעייה מכוונת של הנתבעת. התובע גם מלין על כך שאין אפשרות להסרה בחשבוניות.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין כל ממש בתביעה זאת ודינה להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

1.במסגרת מערכת היחסים החוזים שבין התובע לבין הנתבעת התובע הסכים לקבל את החשבוניות בדואר אלקטרוני שלו. הוא גם לא התלונן על כך שיש דברי פרסומת של שירותי הנתבעת שהם חלק אינטגרלי של החשבונות. דברי הפרסומת דנים בשירותי הנתבעת בלבד.

2.בנסיבות אלה מסקנתי היא שהתובע נתן הסכמה בכללה לקבלת דברי הפרסומת. לשיטתי, הסכמה זאת חוסמת באופן מוחלט את דרכו להגיש תביעה זו, די בכך לדחות התביעה.

3.מעבר לכך, לשיטתי תביעה זאת הוגשה בחוסר תום לב וזאת ממספר טעמים:

א.התובע, לו היה רוצה בכך היה יכול הפסיק את קבלת דברי הפרסומת תוך הודעה שאינו רוצה לקבל חשבוניות בדואר. במקום זה הוא ישב בשקט מספר רב של חודשים על מנת לבנות את התיק ולדרוש פיצוי מרבי עבור כל החשבונות.

ב.טענתו כאילו שיש הטעיה בדרך משלוח החשבונית אינה מבוססת כלל.