ת"ק 49210-12-14 הייב אנסאף נ' וסיב דיב ואח'

1.לפניי תביעת התובעת לקבלת פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 2.10.2014, בה היו מעורבים רכב התובעת, שהיה נהוג בידי הגב' פאטמה מוחסן (להלן: הנהגת) ורכב שהיה נהוג בידי נתבע 2 (להלן: הנתבע), אשר מבוטח על ידי הנתבעת 3. נתבע 2 הוא אביו של נתבע 1 והוא הבעלים של הרכב.

2.לטענת התובעת התאונה ארעה כאשר נהגה ברכבה באחד מרחובות העיר שפרעם – כביש המאפשר נסיעה של שני כלי רכב במקביל. לטענתה היא נסעה בצד השמאלי של הכביש, ומאחוריה, בנתיב הימני נסע הנתבע. לגרסתה בגלל רכבים שחנו שחסמו חלק מן הנתיב הימני, סטה הנתבע מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, פגע בחלקו הימני הקדמי של רכבה, וגרם לו נזק. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, חשבוניות וקבלות המלמדות כי תיקנה את רכבה. משכך דורשת פיצוי מהנתבעים בסכום כולל של 8,179 ₪.

3.הנתבע טוען לעומתה כי הוא נסע בנתיב הימני, אשר היה פנוי וללא כלי רכב שחסמו את נסיעתו, כאשר התובעת הגיחה לפתע עם רכבה מצד שמאל, התפרצה לנתיב נסיעתו במהירות וללא איתות במטרה לפנות בפניה ימינה, ובכך גרמה לתאונה. לטענת הנתבע, הנזק שנגרם לרכב התובעת, בחלק הימני הקדמי, מעיד שהתובעת היא זו שהתנגשה ברכבו כאשר האטה כדי לפנות בפנייה ימינה.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות הנהגים, אני סבור כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי:

5.לאחר ששמעתי את עדות הנהגת, התרשמתי מקשיים בגרסתה שאינם מאפשרים קבלתה כנכונה, זאת לעומת גרסתו של הנתבע שעדיפה בעיני. הקשיים נובעים מחוסר מהימנות הגרסה עצמה, ומסתירות שנתגלו במהלך עדותה.

6.לטענת הנהגת, הנתבע נהג בנתיב הימני ואילו היא נהגה בצד השמאלי בגלל כלי רכב שחנו בימין הדרך וחסמו חלק מן הנתיב הימני. לגרסתה הנתבע עקף אותה מצד ימין, ניסה לחזור לנתיב השמאלי ומכיוון שלא היה לו מספיק מרווח, הוא פגע ברכבה. טענה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. אבהיר: הטענה כי הנתבע נסע בצד ימין ונאלץ לסטות למסלול השמאלי, אינה מתיישבת עם טענת הנהגת עצמה כי חלקו של הנתיב הימני היה חסום על ידי כלי רכב שחנו במקום בצפיפות, אחד אחרי השני. אם אכן כך היו פני הדברים הרי שעל מנת שהנתבע יוכל לעקוף מצד ימין היה צריך להיות מרווח מספיק שיאפשר זאת. מעיון בתמונות אשר הוגשו על ידי התובעת (ת/1) אשר לדידה שיקפו את מצב הכביש עולה כי הכביש המדובר אינו רחב דיו באופן המאפשר זאת. התמיהה בגרסתה של הנהגת מחריפה לאור טענתה כי הנתבע עקף לפני כן שני כלי רכב, ודילג בין הנתיב הימני לנתיב השמאלי.

7.במהלך עדותה הראשית לפניי, ועת הפניתי אליה שאלה ישירה, טענה הנהגת כי כאשר התרחשה התאונה היא נהגה לבדה ברכב. בניגוד לכך, במענה לשאלות הנתבע, כאשר הטיח בה כי הייתה עמה נוסעת, השיבה כי אכן הייתה עמה נוסעת ואף ציינה את שמה. לדבר נפקות הן לגבי הסתירה בדבריה עצמה של הנהגת והן לעובדה כי אותה נוסעת לא הובאו למתן עדות. בנוסף, לפי טענת הנהגת לא הייתה בכביש פניה לכיוון ימין, אך כפי שעולה מן התמונות שהוגשו על ידי הנתבע (נ/1), קיימת בכביש פניה ימינה. כל אלה פוגמים בגרסת הנהגת.

8.זאת ועוד – מיקום הנזק שנגרם לרכבה של התובעת אינו סותר את גרסתו של הנתבע ובמידה מסוימת אף מתיישב עמה. רכב של התובעת ניזוק בחלק הקדמי ימני, וכולל מעיכות בעוד שרכב הנתבע נפל לאורך הצד השמאלי. מיקום הנזק ברכב התובעת אינו מתיישב עם הגרסה של הנהגת כי התובע נסע מאחוריה.

9.לאור האמור, שוכנעתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי גרסתה מסתברת יותר על פי מאזן ההסתברויות (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 598 (1986)).