ת"ק 49202-06-14 גנטמן נ' חיון ואח'

בכתב התביעה נטען כי בתאריך 7.7.13, שכרו הנתבעים מהתובע דירה ביוקנעם לתקופה של שנה אחת וסוכם בין הצדדים כי דמי השכירות החודשיים יהיו בסך של 3,750 ₪.

הנתבעים משכו לפקודת התובע 6 שיקים על סך של 7,500 ₪ כל אחד וכאשר כל שיק מתייחס ל-2 חודשים של שכירות.

לטענת התובע, כמפורט בכתב תביעתו, לאחר 10 חודשים של שכירות, שבהם לא התעוררה כל בעיה, ביטלו הנתבעים במפתיע את תשלום השיק האחרון ונותרו חייבים לו סך של 7,500 ₪ בגין דמי שכירות.

למרות הטענה כי "לאחר 10 חודשי שכירות, כאשר תשלומי שכר הדירה התנהלו כשורה...", עתר התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בסכום נוסף של 9,000 ₪, בגין פיגורים שלהם בתשלום שכר הדירה וכן בתשלום בגין "מכתב פשרה" שנשלח להם על ידי בא כוחו.

בכתב ההגנה שהוגש, עולה כי קודם לאותו חוזה שכירות מיום 7.7.13, כבר נחתם בין הצדדים הסכם שכירות קודם שעל פיו שכרו הנתבעים מהתובע את דירתו, הוא ההסכם מיום 15.7.12.

לטענת הנתבעים, לא העלה התובע כל טענות כנגדם לגבי שנת השכירות הראשונה.

נהפוך הוא; הנתבעים לא הטרידו את התובע כלל בכל הקשור למושכר וטיפלו בעצמם בכל בעיה שהתעוררה בו ועל כן נערך נערך הסכם השכירות נשוא התובענה, כאשר תנאי השכירות, לרבות שכר הדירה, נותרים זהים לחוזה הקודם.

הנתבעים טענו כי אכן לא שולם התשלום האחרון בגין דמי השכירות, אך זאת מחמת שנגרמו להם הוצאות רבות שעל התובע היה לשאת בהן והם קיזזו את הוצאותיהם משכר הדירה עבור 2 החודשים האחרונים של מגוריהם במושכר.

הנתבעים פירטו בכתב הגנתם את הסכומים שהינם טוענים שיש לקזזם מדמי השכירות.

לטענתם, התובע הבטיח להם שיתקין מזגנים נוספים במושכר, דבר שלא נעשה על ידו והנתבעים התקינו את המזגנים בעלות של 4,400 ₪.

כן נשאו הנתבעים בהוצאות צביעת קירות המושכר וזאת מידי פעם, עקב רטיבות וחוטי חשמל גלויים וכי שילמו בגין כך סך של 600 ₪.