גיטאית נ' עיריית רמת גן ואח'

לפניי תביעה להשבה, שהגיש אזרח, תושב העיר רמת גן, נגד שני גופים המספקים שירותים בעיר רמת גן; מעירית רמת גן, הנתבעת 1, תובע התובע החזר כספי בסך 1,167 ₪, בגין תשלומי ארנונה שנגבו, לטענתו, ביתר ["בבריונות בסחיטה ואיומים והוצאת כספים שלא כדין"]; ומתאגיד המים - מי רמת גן בע"מ, הנתבעת 2 – תובע התובע החזר כספי בסך 703 ₪, בגין תשלום ביתר ["כנ"ל ובנוסף מריחת זמנים למועד לא נודע ופברוק הודעות"].

בשל אי-בהירות התביעה, התקיימו שני דיונים בתביעה קטנה זו. בדיון השני שהתנהל בנדון, אישר התובע כי תבע בתביעה זו סך 1,870 ₪, שכאמור נגבו ממנו, לטענתו, בגביית יתר; והבהיר כי גביית היתר היא תוצאה של אי-מתן ההנחות להן הוא (ומשפחתו) זכאי (זכאים) בהקשר לתשלומי מים וארנונה בדירות בהן התגורר עם בני משפחתו, האחת ברח' סיני והשניה ברח' בית הלל ברמת גן. בעדותו בדיון השני, טען התובע כי טעה בחשבון, וכי, בעצם, התביעה צריכה לעמוד על כ-3,000 ₪, אך לא טרח לבקש לתקן את התביעה.

כפי שיפורט להלן, התובע לא הוכיח את התביעה; ודינה - להידחות.

עיקרי טענות התובע והנתבעות

1. מכתב התביעה – בנוסחו המאוחר והמפורט יותר, ומעדותו של התובע בשני הדיונים שהתנהלו בעניינו בנדון – עולה כי גרסת התובע היא, שמאז כניסתו יחד עם בני משפחתו להתגורר בדירה שברחוב בית הילל, ביום 18.8.2014, לא ניתנה לו ההנחה בתשלום ארנונה ומים, המגיעה לו, בגין נכותה של אימו; הנחה שכן ניתנה לו או למשפחתו - בעבר. עוד טוען התובע כי החל מ- 1.2015 הוא מקבל הנחה חלקית בלבד בתשלום ארנונה ומים. לטענתו, את ההנחה החלקית הוא מקבל רק לאחר שהתלונן אצל הנתבעת 1 בינואר 2015 כי איננו מקבל את הההנחה המגיעה לו. עוד טוען התובע, כי לנתבעת 2 הודיע כבר בחודש אוגוסט על כניסתו לדירה. עוד טוען התובע, כי הנתבעות לא שולחות חשבונות לתשלום בזמן, ולכן הינו נדרש לשלם הוצאות, קנסות וריביות, וכן נדרש לטרטר עצמו ולפנות אליהן על מנת לדרוש ולקבל מה שמימלא מגיע לו.

2. יצוין, כי כתב התביעה הראשון שהוגש בנדון, היה ללא נספחים וכלל 7 שורות בלבד; ולכן, לאחר שבית המשפט ניסה בדיון הראשון לברר עם התובע את תביעתו, ניתנה לו הזדמנות להגיש כתב תביעה מפורט ומסודר, כולל נספחים התומכים בטענותיו.

3.  ב- 11.12.2015 הגיש התובע בקשה לבית המשפט למתן סעד צו ביטול לסגירת תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו ע"י הנתבעת 1, וזאת - עד לבירור ההליכים בבית המשפט בנוגע לתביעתו זו. מעיון בנספח 1 שצרף התובע לבקשה עולה כי הליכי ההוצאה לפועל הופנו לאימו של התובע. בתגובה לבקשה זו השיבה הנתבעת 1 כי לתובע קיים חוב כלפיה בסכום של אלפי שקלים - בגין נכס קודם בו החזיק; וכי לא מתנהלת נגד התובע כל תביעה מצידה, לרבות נקיטת הליכי הוצל"פ בנוגע לחוב; וכן - הורתה על עיכוב הליכים בענין ההליכים הנוגעים לבקשתו. הנתבעת 1 הבהירה בתגובתה, כי על שם בני משפחה אחרים של התובע קיימים חובות ארנונה בגין נכסים נוספים אחרים בהם החזיקו בעבר. בגין חובות אלה מתנהלים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל. ואולם מאחר וחייבים אלה אינם בעלי דין בתביעה דנן אשר הוגשה בשם התובע בלבד, אין לשיטתה כל עילה לעיכוב ההליכים מולם.

4. בהמשך, בעקבות הדיון הראשון בנדון, כאמור, הוגש כתב תביעה מפורט יותר מטעם התובע, בו הינו חוזר על טענותיו בגין גביית יתר ע"י הנתבעות 1 ו-2, כאמור. עוד טוען התובע, להתנהלות כוחנית ונצלנית מטעמן של הנתבעות, כשלטענתו - הינן פועלות בניגוד לחוק ופועלות לפי תקנות עירוניות, שאינן חוקיות. התובע מכחיש את טענות הנתבעות, כי לא הגיש "בזמן" מסמכים לשם הודעה על החלפת מחזיקים וקבלת ההנחה, וטוען כי עקב רשלנותן באי-עדכון פרטיו וזכויותיו -נגבו ממנו כספים שלא כדין.

5. עוד טוען התובע, כי בגין מכתב התראה לתשלום ששלחה נתבעת 1 על שם הדייר הקודם בדירה שברחוב בית הלל, נאלץ התובע לשלם סכום של 1,500 ₪ לבעלת הדירה. את עיקר טענותיו מגבה התובע באמצעות חשבונות לתשלום שקיבל מנתבעת 1 ו- 2, שחלקם (על פי חותמת הבנק שעליהם) – משולמים; חלקם על שם הדייר הקודם.

6. בתגובה לכתב תביעה המפורט השיבה הנתבעת 2 (להלן גם: "התאגיד") כי: