ת"ק 48999-09-16 לוינטול נ' רוזינצקי

מבוא

1. התובעת שכרה את שירותיה של הנתבעת, כעו"ד, לייצגה בתביעה כספית כנגד שתי חברות ביטוח, חב' שומרה וחב' הפניקס.

2. התובעת הגישה את תביעתה באמצעות הנתבעת, בחודש מאי 2013, ולאחר שנוהל הליך משפטי, לרבות הליך הוכחות, הושג בחודש מרץ 2016 הסכם פשרה, לפיו הוסכם כי חברת הביטוח שומרה תשלם לתובעת סך 34,178 ₪, וחברת הפניקס תשלם סך של 37,150 ₪. בנוסף, נקבע כי תישאנה הנתבעות באגרת בית המשפט ששילמה התובעת וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% + מע"מ מהסכום שהוטל על כל אחת מהן לשלם.

3. עם קבלת התשלום מידי חברות הביטוח, העבירה הנתבעת לתובעת את הכספים שהתקבלו, בניכוי סך 14,384₪, השווה ל – 20% מסכום הפסיקה, וכן מרכיב שכ"ט כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש ואשר שולם ע"י חברות הביטוח, בשיעור 17.5% נוספים ובסך 13,984.

4. בתביעתה טענה התובעת כי הנתבעת לא הייתה רשאית ליטול לעצמו שכר טרחה נוסף מעבר לסכום שכ"ט כפי שנקבע ואשר עומד על 20% מסכום הפשרה בלבד. לפיכך, עתרה התובעת בתביעתה לחייב את הנתבעת להשיב לה את הסך של 13,984 ₪.

5. הנתבעת טענה, כי הגבייה שביצעה הייתה בהתאם להסכמות בין הצדדים. לטענת הנתבעת, במעמד הפגישה הראשונה בין הצדדים נערכה על ידה תרשומת, בה פורטו נתוני הפגישה ובכלל זה החלופות לתשלום שכר הטרחה. הראשונה- תשלום קבוע + הוצאות שיפסקו ע"י ביהמ"ש, והשנייה-20% מכל סכום שייפסק ע"י ביהמ"ש "+הוצאות שיפסוק ביהמ"ש" (העתק התרשומת צורפה לכתב ההגנה וסומנה כנספח א'). נטען, כי למחרת הפגישה הודיעה התובעת כי בחרה בחלופה השנייה. לפיכך, הסכומים שנגבו בגין שכ"ט, בדין נגבו, ועל כן דינה של התביעה להידחות.

6. בנוסף, הדגישה הנתבעת את הפער בין גובה שכר הטרחה הראשוני כפי שנקבע לבין מורכבות התביעה אשר כללה מספר רב של דיונים והשקעה מצד הנתבעת אשר הביאו לזכיית התובעת בסעד גבוה מהצפוי.