ת"ק 48996-02-15 בלייר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פתח דבר

תביעה קטנה זו הוגשה בגין נזקי רטיבות שנגרמו לדירת התובע הממוקמת ברח' חניתה 3 בגבעתיים (להלן: "הדירה").

הדיון בתביעה הקטנה התקיים בתאריך 27.7.15. בעקבות הדיון מונה מומחה מטעם בית משפט, ד"ר אביגדור פורת, כדי לחוות דעתו על מחלוקות הצדדים. ניתנה לצדדים האפשרות להגיב לחוות הדעת ולהפנות למומחה שאלות. לאחר שהצדדים השיבו לחוות הדעת ולאחר קבלת תשובת המומחה לשאלות שהופנו אליו, ניתנה לצדדים האפשרות לסכם טענותיהם בכתב בהתאם למתווה שפורט בהחלטה מיום 20.9.16. בהחלטה נפלה טעות קולמוס. מסופה השתמע כי עד ליום 20.10.16 יוגשו סיכומי הצדדים, אף כי בגוף ההחלטה ניתנה לנתבעים האפשרות להגיש סיכומים עד ליום 20.11.16. בשל כך ניתן פסק דין ביום 8.11.16 תחת הרושם כי הנתבעים ויתרו על סיכומיהם. לאחר מתן פסק הדין עתרה הנתבעת 1 (להלן: "הפניקס") בבקשה לביטול פסק הדין שניתן קודם להגשת סיכומיה. פסק הדין בוטל, הפניקס הגישה סיכומיה והתובע השיב לסיכומים אלה. פסק הדין ניתן כעת לאחר הגשת הסיכומים.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

לדברי התובע במהלך שנת 2009 התגלו כתמי הרטיבות בקיר המפריד בין חדר הרחצה והמטבח. הרטיבות טופלה באופן עצמאי, אך כתמי הרטיבות התגלו בשנית במהלך שנת 2011. התובע פנה לסוכן הביטוח שלו, נתבע 2 (להלן: "הסוכן") על מנת שהנזקים יתוקנו על ידי הפניקס. לטענת התובע במהלך השנה שבין אוקטובר 2012 לאוקטובר 2013 ביקרו מומחים ובעלי מקצוע מטעם הפניקס 14 פעמים בדירה, ואף תואמו ביקורים נוספים להם לא התייצבו מומחי הפניקס, חרף תיאום מראש. עם זאת, התקלה לא טופלה. התובע תובע כי הנתבעים יישאו בעלות תיקון הנזקים, ישיבו לו את דמי הביטוח ששילם בין השנים 2012 – 2015 ויפצו אותו בגין אי הנוחות, הטרחה, אבדן הזמן והנזקים שנגרמו לו.

התובע הגיש חוות דעת מטעם מהנדס הבניין, מר ב. סדצקי, אשר אמד עלות תיקון נזקי הרטיבות בחדר הרחצה והמטבח, וכן הנזקים למוטות זיון ורצפה בסך של 31,270 ₪.

תמצית טענות הפניקס

לטענת הפניקס דין התביעה להידחות מפאת התיישנותה. התביעה מתייחסת למקרה ביטוח שהתרחש עוד בשנת 2009, ואילו התביעה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר התרחשותו.

לגופם של דברים, הפניקס תיקנה הנזק, באמצעות חברת שחר, ולאחר כחודש ימים אף ביצעה תיקוני צבע. התובע פנה מספר פעמים להפניקס בטענה כי הצבע התנפח, ברם זאת משום שהצביעה בוצעה, ככל הנראה בטרם המקום התייבש לחלוטין. מסקנה זו עולה מדו"ח השמאי החיצוני שליווה הטיפול באירוע ומתיעוד ביקורי נציגי חברת שחר במקום. צביעה חוזרת התבצעה ביום 20.10.13 לאחר שהמקום התייבש לחלוטין, לשביעות רצונו של התובע. במועד ביצוע הצביעה החוזרת, היה המקום יבש לחלוטין, משמע שהנזילה נשוא האירוע הראשון תוקנה במלואה. מאז הצביעה החוזרת לא פנה התובע לנתבעת בטענה כלשהי עד להגשת התביעה (כשנה וארבעה חודשים לאחר מכן). גם בכך מוצאת הנתבעת ראיה לכך שהנזילה נשוא האירוע הראשון תוקנה במלואה. הביקורים התכופים במהלך שנת 2013 נסובו בעיקר על תיקון הנזקים הנלווים ושליחת שרברבים לוודא שאין נזקים פעילים נוספים. אין בכך כדי להעיד על טיפול כושל של מקור הנזק. התביעה נסובה על אירוע שני, חדש לחלוטין, אשר אין בינו לבין האירוע הראשון דבר. התובע לא עדכן הפניקס בדבר האירוע השני בניגוד לתנאי הפוליסה, ומנע ממנה לפעול לתיקון הנזק השני. הוא אף סירב – לאחר הגשת התביעה, כי יופנה למקום מאתר רטיבות. מאחר שנזקי הרטיבות נבעו מהאירוע השני ולא מהאירוע הראשון, ומאחר שהתובע לא דיווח להפניקס על נזקי רטיבות אלה ואף סירב לאפשר להפניקס לפעול לתיקון נזק זה, פטורה הפניקס מאחריות לנזק. כריכת נזקי האירוע השני באירוע הראשון עולה כדי טענת מרמה, ולכל הפחות אי דיווח אמת, ואף מטעם זה פטורה הפניקס מאחריות לנזק. יש אף לייחס לתובע אחריות לנזק מאחר שלא פנה אל הפניקס סמוך למועד הופעת הנזק הנוסף.