רובנר כהן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

לפני תביעה על סך 33,400 ₪, שעניינה טענות התובעת לפיצוי אותו היא דורשת בקשר לשיחות טלפון שיווקיות שקיבלה מהנתבעת ללא הסכמתה.

מכתב התביעה עולה כי בינואר 2018 התנתקה התובעת משירותי הסלולר של הנתבעת לטובת ספקית שירות אחרת. נציגי הנתבעת התקשרו לתובעת בנסיון לשדלה שלא לסיים את ההתקשרות, ולמרות שביקשה שיחדלו מלהתקשר אליה – לא פסקו השיחות.

התובעת מציינת כי בסה"כ היו שש שיחות טלפון כאמור (בין התאריכים 9.1.18 ו-19.1.8), ולטענתה מדובר בהפרת הוראות חוק התקשורת ובפגיעה בפרטיותה.

באשר לסכום התביעה אישרה התובעת כי ציינה את הסכום המירבי שבית המשפט מוסמך לפסוק וזאת על פי עצה שקיבלה, וחזרה על הטענה כי מדובר בהפרה של החוקים שנזכרו בכתב התביעה.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי שיחות טלפון לא מהוות הפרה של הוראות חוק התקשורת שכן אינן בגדר "שיגור דבר פרסומת" וכי סכום התביעה אקראי ולא מנומק. הנתבעת הוסיפה כי גם אם ביקשה התובעת שלא ימשיכו להתקשר אליה הרי שבקשה כזו מטופלת במשך מספר ימים עד שהיא מעודכנת ומועברת לכל הגורמים הרלבנטים, וכי התובעת מאשרת שהשיחות היו בפרק זמן קצר ופסקו. הנתבעת הדגישה גם כי רק בשיחה השלישית אמרה התובעת שהיא מבקשת שלא יתקשרו אליה ולכן אין להתייחס לשתי השיחות הראשונות, ממילא, כחלק מהמסכת העובדתית נשוא התביעה.

הצדדים הפנו לפסיקה.

בת"ק (באר שבע) 55155-05-15 ציין בית המשפט שלא כל פניית "טלמרקטינג" מחברה המספקת שירות כזה או אחר עולה כדי פגיעה בפרטיות או הטרדה האסורות בחוק. פניות טלפוניות חוזרות ונשנות, כאשר הנמען מציין כי הדבר גורם לו לטרדה ומבקש להפסיק זאת, עולות כדי פגיעה בפרטיות והטרדה. בית המשפט לתביעות קטנות במקרה זה מצא גם כי שליחת דברי פרסומת, באמצעות הודעת מסר קצר הכוללת גם "שמע" חלה לכאורה גם על העברת המסר באמצעות שיחת טלפון המתקיימת מול גורם אנושי.