ת"ק 48963-12-14 הלפרן נ' מינץ

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי במסגרת פרוייקט המרת מזגנים ישנים לחדשים, רכש התובע מזגן חדש, שעל הנתבע היה להתקינו בביתו.

בגין המזגן והחלפתו, שילם התובע את הסך של 3,620 ₪.

לטענת התובע, נדרש לשלם סכום נוסף של 300 ₪ וזאת בגין שקע חדש, אולם, בפועל, הסתבר כי לא היה צורך בהתקנת שקע חדש והנתבע עשה שימוש בשקע הישן שהיה בביתו של התובע, לצורך הפעלת המזגן.

בנסיבות אלה, עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 3,000 ₪ שהינו "פי 10 ממה שהוא חייב אותי".

הנתבע גרס כי הסך של 300 ₪ אינו מתייחס רק להחלפת השקע אלא להסדרת כל מערכת החשמל, לצורך הפעלת המזגן החדש, ככל שיידרש.

הנני מקבלת את גירסתו של התובע על כך שכל הוצאות ההתקנה נכללו במחיר המזגן וכי התוספת, בענייננו, נועדה רק לכיסוי הוצאות התקנת שקע חדש בקיר.

כל זאת, כעולה מטופס פירוט העבודה, כפי שצורף לכתב התביעה, כאשר בטופס זה מפורטות הפעולות שניתן לחייב את הלקוח בגינן בחיוב נוסף, מעבר למחיר המזגן, כולל פירוק והתקנה.

מתיאור כללי של תוכנית העבודה, כמפורט באותו טופס, עולה כי לא היה כל צורך בהארכת צנרת, באיטום פתחים, בחציבה וסגירת תעלות, בשימוש במנוף או בפירוק תעלות איוורור.

כל שהתובע נדרש לשלם כתוספת למחיר המזגן, כולל התקנתו, התייחס לשקע חדש בקיר, כאשר נקבע באותו טופס כי אכן יש לבצעו.

לקביעתי, אם הסתבר בהגעת הנתבע לביתו של התובע כי אין צורך בהתקנת שקע חדש וניתן לעשות להתקנת המזגן תוך שימוש בשקע ישן, קיים, לא היה כל מקום לגבות מהתובע את הסכום הנוסף של 300 ₪ ועל הנתבע להחזיר סכום זה לתובע.