ת"ק 4896-02-16 אבו דיבה נ' לרט

התובע טוען שצבע דירה השייכת לנתבע, כאשר סוכם בין הצדדים שהתובע יקבל סך של 2000 ₪ בתמורה לעבודה, ובנוסף לכך הביא התובע לנתבע לדירה בראש פינה, מקרר משומש שתמורתו היה אמור לקבל 1500 ₪ מהנתבע.

לטענת התובע, הנתבע לא שילם לו דבר.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי ברשותו יחידת דיור בגודל 50 מ"ר אותה הוא משכיר לדיירים שונים.

במהלך חודש 8/15 ראה הנתבע פרסום בעיתון, שבו אדם בשם יוסי מציג עצמו כמי שמתקין צלחות לוויין .

הנתבע התקשר לאותו יוסי, שסיפר לו שהוא גם עוסק בשיפוצים.

הנתבע שמע מיוסי, שהוא מציע לצבוע את הדירה בעבור 2000 ₪.

הנתבע ויוסי סיכמו על פגישה ביניהם, ובאותה פגישה השתתף גם התובע, אשר שמו וזהותו לא היו ידועים לנתבע עד הגשת התביעה .

במהלך הפגישה הבין הנתבעמיוסי, שהתובע הנוכח בפגישה הינו עובד של יוסי.

הנתבע סיכם עם יוסי שישלם לו סך של 1500 ₪ בעבור צביעת הדירה ועבור פתיחת סתימת ביוב במטבח.

למחרת הגיע יוסי עם התובע לדירת הנתבע וקיבל לידיו 500 ₪ לצורך רכישת צבע.

כאשר הגיע הנתבע ליחידת הדיור בערב, התברר לו כי עבודת הצבע הייתה רשלנית מאוד. בנוסף התברר לנתבע שהתובע גרם נזק לחלון.

הנתבע הודיע טלפונית ליוסי כי אינו מרוצה מהעבודה, ויוסי סיפר לו שהתובע לא הצליח לפתוח את הסתימה במטבח.

באותו מועד שבו שילם הנתבע ליוסי את הסך של 500 ₪, הציע לו יוסי מקרר משומש במצב "חדש" בעבור 1500 ₪ .

לאחר סיום צביעת הדירה, הודיע יוסי לנתבע שהמקרר בדרך, והנתבע ביקש להניח את המקרר בכניסה ליחידת הדיור .