אביטן(אסיר) נ' שירות בתי הסוהר

בפניי תביעה כספית על סך 13,000 ₪.

מדובר בתביעה שהגיש אסיר, כנגד בית הסוהר "חרמון", בטענה שבית הסוהר לא סיפק לו מוצרי היגיינה שונים, ביניהם מצעים, משחת שיניים, תחתונים, ולכן, הפר בית הסוהר את זכויותיו כאסיר ונגרם לו נזק.

שירות בתי הסוהר כופר בטענות התובע, וטוען כי יש לסלק את התביעה על הסף, מחמת העדר יריבות ו/או העדר עילה ו/או מחמת היותה קנטרנית וטורדנית. לדברי המדינה, מדובר באסיר המרצה עונש של 20 שנה ו-60 יום, בגין ביצוע עבירות חמורות, כמפורט בכתב ההגנה.

התביעה הוגשה על רקע העברתו של התובע מכלא כרמל לכלא חרמון, בעת פרוץ השריפה באיזור הכרמל.

לטענת המדינה, אסירים פונו מבית הסוהר כרמל, בשל החשש לחייהם, ובמקביל נערך בית סוהר חרמון יחד עם בתי סוהר אחרים, לקליטת האסורים המופנים, באופן מיטבי, על ידי כלל הסגל.

האסירים, ובכלל זה התובע, קיבלו ציוד אישי, אך התובע סירב להשתלב, הצהיר שיגרום לבעיות, ועקב כך נשאר באגף המעבר. אשר לאספקה החסרה שקיבל התובע, לטענת המדינה, משהפנה התובע את תשומת הלב לכך, שקיבל תחתונים במידה קטנה, הם הוחלפו לו על אתר. אשר לפרטים נוספים, כמו תפילין, האסירים האחרים לא קיבלו תפילין באופן אישי, אולם רב היחידה העמיד לרשות כל האסירים, תפילין ציבורי.

כבר בתחילת ההליכים, סבר בית המשפט כי טענותיו של התובע הן טענות הנוגעות לשהותו בבית הסוהר, ועל כן, נראה היה כי לאור הוראות סעיף 62א (א) לפקודת בתי הסוהר, האכסניה המתאימה לבררן הייתה בעתירת אסיר, המוגשת לבית המשפט המחוזי, שבתחום שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק והעוסקת "בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו של אסיר". יחד עם זאת, נראה כי לצד זכותו של אסיר להגיש עתירה ביחס לתנאי הכליאה שלו, זכאי הוא גם להגיש תביעה כספית, ככל שמתקיימת עוולה כלפיו, ונגרם לו נזק, בהתאם ולפי הכללים בדין המהותי.

בית המשפט שמע באריכות רבה את טענותיו של האסיר, וכן את טענותיה של המדינה, ובסופו של יום לאחר בחינה מדוקדקת של כלל החומרים שהוגשו לבית המשפט, נחה דעתו כי דין התביעה להידחות.

לפי עדותו של התובע, וטענות המדינה, עולה כי ביום 24.11.16, לאחר שפרצה שריפה בהרי הכרמל ובאיזור בית סוהר הכרמל, עלה חשש ממשי לחייהם של האסירים, השוהים בכלא זה. הופעל מצב חירום, בשירות בתי הסוהר, והוחלט להעביר את האסירים השוהים שם לבית הסוהר חרמון.

בתאריך 25.11.16, סמוך לחצות, הועבר התובע יחד עם עוד 38 אסירים לבית סוהר חרמון. הוא נקלט במקום ויחד עם אחרים קיבל ציוד אישי.

לטענת המדינה, לכשנקלט, סירב להשתלב, עורר בעיות, ולכן נשאר באגף המעבר. יחד עם זאת, הדבר לא גרע ממסירת ערכה אישית עם חפצים אישיים לתובע. במסגרת זו קיבל זוג תחתונים במידה קטנה. התובע מוסיף וטוען כי קיבל גם מגבת קטנה, משחת שיניים שפג תוקפה.

גם אם אצא מנקודת הנחה, כי טענותיו של התובע הן נכונות, ביחס לאספקת תחתונים במידה קטנה, ומשחת שיניים שפג תוקפה, הרי שאי אפשר להתעלם מהנסיבות בהן בוצע המעבר מכלא הכרמל לכלא חרמון.

מדובר במצב חירום, ששרר בכל איזור חיפה, בשל השריפה רחבת ההיקף שפקדה את האיזור, וסיכנה חייהם של רבים ולדאבון הלב, קיפדה את חייהם של אחרים. שב"ס פעל באופן מידי לפינוי האסירים, מחשש לחייהם. דבר זה ניצב לנגד עיניו, תוך שהקפיד, כפי שצריך היה להקפיד, על מעבר האסירים באופן מסודר, קליטתם בכלא הנעבר, ואספקת ציוד אישי.

אם, לדאבון הלב, קיבל התובע ציוד חסר, או לא מתאים, יש להצר על כך. ראוי ששב"ס, גם בעתות חירום, יפעל באופן מסודר ויעיל ולא יגרע, כמלוא הנימה, מזכויות להן זכאים האסירים המופקדים בידיו, ובכלל זה, יספק להם ציוד אישי מלא ומתאים.

התובע הציג בפני בית המשפט תחתונים במידה יותר קטנה ומגבת, שלפי דבריו, היא קטנה מדי ולא מספיקה לו. עם זאת, לא השתכנעתי כי אספקת ציוד חסר זה, הייתה בשל רשלנות של שב"ס. לקביעתי, מדובר בחלק מחבלי הקליטה הקשים שהיו אותה עת, בשל מצב החירום ששרר כאמור באיזור בשל השתוללותה של השריפה בהרי הכרמל. עוד שוכנעתי, כי לכשהתלונן התובע על הציוד החסר, הוא הוחלף מיד ועל אתר ולכן ככל שנגרם לו נזק במישור של עוגמת הנפש, הוא צומצם עד למינימום.

בנסיבות אלה, משלא שוכנעתי בדבר התקיימותה של עוולה כלשהי מהעוולות הקבועות בדין, חוששני שאין בידי לקבל את התביעה, ואני דוחה אותה.

הואיל ומדובר באסיר, אמנע מהטלת הוצאות עליו.