עמרני נ' חברת תעופה אירופלוט

בפני תביעה שהגיש התובע אשר תיק יד/מזוודה ובו מטענו האישי אבד, לטענתו, בטיסה שהופעלה ע"י הנתבעת מניו יורק לתל אביב, דרך מוסקבה (חניית ביניים) ביום 30/12/15. התביעה הוגשה בסך 33,500 ₪.

התובע טוען כי לאחר שעלה למטוס עם תיק היד אשר היה ברשותו ואשר בו היו חפצים אישיים בעלי ערך כספי סנטימנטלי, התבקש ע"י הצוות למסור את התיק האישי לבטן המטוס מאחר ולא היה מקום לתיק בתאים האחסון המיועדים לכך באזור הנוסעים במטוס.

התובע טוען כי לאחר נחיתת המטוס כאשר נוכח כי התיק האישי לא הגיע, הגיש תלונה במחלקת אבדות ומאז הינו ממתין לאיתור התיק.

לכתב התביעה צורפה תכתובת עם נציגי הנתבעת אשר מעת לעת מסרו כי התיק ובו חפציו האישיים של התובע לא אותר.

התובע שב וטען כי מדובר היה בתיק אישי עם פרטים יקרי ערך אשר חלקם אינם ניתנים לאומדן כספי, לרבות תפילין כרטיסי סים, כרטיסי תמונות, ציוד סלולרי וכיוב'.

הנתבעת בכתב ההגנה מטעמה לא הכחישה הדיווח הראשוני על אובדן הכבודה מיד לאחר נחיתת המטוס כאשר לא אותרה הכבודה וכן ההתכתבות הממושכת עם התובע ואולם נטען כי לא נמסרו פרטים ואסמכתאות מפורטות ביחס לתביעה בכדי לבדוק לעומק, לרבות רשימת אסמכתאות ביחס לפריטים הנטענים.

הנתבעת טענה עוד כי אין מידע ברשותה על אופן הטיפול בתיקו האישי של התובע בשדה התעופה ואולם הנתבעת עשתה הכל בכדי למנוע את הנזק ולכן חלה עליה אחריות מצומצמת בהתאם לסע' 20(1) לאמנת ורשה.

הנתבעת טענה כי אינה חבה בכל פיצוי לתובע אשר לא הוכיח נזקיו באמצעות קבלות ולכל היותר, יש לפסוק לה פיצוי מינימלי בהתאם לאמנות ולחוק התובלה האווירית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר שהתקיים דיון בפני במעמד ב"כ הנתבעת וכן אמו של התובע אשר טענה בשמו מאחר והינו לומד בחו"ל, מצאתי לקבל את התביעה, אם כי לא במלוא סכומה.