ת"ק 48771-10-14 פרץ ואח' נ' רוקח ואח'

בפני תביעה על סך של 10,000 ₪.

לטענת התובעים, החל ממרץ 2014 עברו הנתבעים לגור לידם ומאז, ילדי הנתבעים גרמו נזקים לגדר ולמנורות החצר, בנם של הנתבעים היה מטאטא אדמה לתוך הבריכה של התובעים והתובעים נאלצו להחליף מים אחת לשבוע. עוד נטען כי בנם של בני הזוג השליך חפצים לתוך הבריכה וכתוצאה מכך נקרעה הבריכה. בנוסף, טענו התובעים כי הם מגדלים תוכים וכי הבן של הנתבעים היה זורק מקלות על התוכים ועושה רעשים חזקים וכך הרג כ- 30 תוכים. התובעים טענו כי הנתבעים הבטיחו לשלם את הנזקים אך לא עשו כן עד היום.

התובעים ביקשו לפצות אותם כלדקמן: 6,000 ₪ עבור קניית בריכה, 3,000 ₪ עבור התוכים ו- 1000 ₪ עבור גדר הפלסטיק.

לטענת הנתבעים, טענות התובעים הנם שקר וכזב, דמיון פרוע וקנאה חולנית. הנתבעים טענו כי הם משפחה שקטה וילדיהם טובים וחמודים ולא מציקים לאף אחד.

עוד טענו הנתבעים כי אם לנתבעים חובות כבדים אין הנתבעים אחראים לכך וכי אין להם קשר עם התובעים כלל.

הנתבעים טענו כי ילדיהם לא נגעו בתוכים ולא שברו את הבריכה וכי הם מעולם לא נכנסו לבית או לחצר התובעים.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובעים והנתבעים.

התובע חזר על הנטען בכתב התביעה וטען כי הוא פנה מספר פעמים לנתבעים ולבנם אוהד שיפסיק לדפוק על הכלוב של התוכים כי הדבר גורם לתמותת התוכים. עוד טען התובע שילדי הנתבעים הרסו את הפלטיק של הגדר ולשם כך הציג תמונות מהטלפון הסלולרי שלו. לדבריי התובע, הוא ואשתו שהו בחופשה בבית מלון ועם חזרתם ראו שהבריכה קרועה, התובע טען כי יש לו מצלמות בבית אשר מתעדות את הפגיעה אבל ה- DVR התקלקל, התובע טען כי הוא נאלץ לקנות ברכיה חדשה והציג קבלה על סך של 5,800 ש"ח אשר מלמדת על קניית הבריכה. עוד טען התובע טען כי הנתבעים הבטיחו לשלם את הנזקים אך לא עשו כן.

התובעת טענה כי הם ניסו להתחשב בנתבעים אבל המצב הגיע לממדים שאי אפשר לסבול ועל כן הם פנו לבית המשפט בבקשה לצו הרחקה.

הנתבע מנגד, הכחיש את הנטען, הכחיש שילדו פגעו ברכוש התובעים או בתוכים וטען כי מדובר בעלילת דם. הנתבע טען כי התובע ושכנים אחרים מעלילים עלים. הנתבעת הוסיפה כי התובעים מקנאים בהם כי יש להם בית פרט וחצר אולם, התובע השיב לטענה זו כי כל הבתים בשכונה הם בתים פרטיים עם חצר.