ת"ק 48699-04-14 מלכה נ' גלר

לפני תביעה קטנה לתשלום נזקי רכוש בסך 6,800 ₪ אשר נגרמו, על פי הנטען לאופנוע התובע, מסוג "קאוואסקי", שנת ייצור 2012, בעטיה של תאונת דרכים מיום 28.2.13 (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים אופנוע התובע, רכוב על ידו, ורכב הנתבע, מסוג "שברולט". התאונה התרחשה עת רכב התובע על אופנועו מצפון לדרום, כאשר הוא חוצה את הצומת, בצומת נגבה-רמת גן. יש לציין כי בדיון שנערך בפני, הצעתי לצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם על דרך הפשרה, אולם הצדדים הביעו התנגדות להצעת בית משפט. יובהר, כי הצעה זו ניתנה לפנים משורת הדין, מטעמי הגינות, ואין מחובתי לקבלה כעת, מאחר והצדדים סרבו להצעתי זו. המחלוקת הנטושה בין הצדדים עוסקת בשאלת האחריות לתאונה. בשאלה זו אעבור לדון עתה.

עיקר טענות התובע

בהתאם לטענות התובע, כפי שהועלו בכתב התביעה, וכפי שנטענו בפני בדיון, התאונה התרחשה עת אופנוע התובע, נהוג על ידו, חצה את הצומת מצפון לדרום, כאשר לפתע רכב הנתבע החל בנסיעה ופנה שמאלה בניגוד לרמזור אדום המוצב בכיוון נסיעתו, פגע באופנוע התובע וגרם להתרחשות התאונה. התובע עתר לקבלת הסכומים הבאים: סך של 4,827 ₪ בגין עלות השתתפות עצמית, סך של 1,927 ₪ בגין עגמת נפש והחזר הוצאות משפט. התובע טוען, כי חצה את הצומת בירוק, בעוד שרכב הנתבע פנה שמאלה באור אדום. וזו עדותו של התובע, בבית המשפט:

"נסעתי על האופנוע שלי, חציתי צומת באור ירוק, מהמקום שאני הגעתי לתוך המפגש יש כ-30 מטרים, מהמקום בו היה הנתבע עד למקום המפגש יש כ- 10 מטרים, הצומת לא סימטרי. התקרבתי למרכז הצומת פתאום הנתבע פנה שמאלה באדום. זה צומת ידוע לשמצה, יש שם רמזור ירוק ישר והרבה פעמים כאשר הרמזור ירוק הם פונים בטעות שמאלה ששם יש אדום. אני מניח שכך קרה לנתבע. רכבתי לאט. גם אם הייתי אני עובר באדום היה לו כל השהות בעולם לראות אותי ולעצור. הוא נסע באדום, ראו את זה אנשים, הראיתי לו את האור האדום שהיה עדיין דולק, הוא הודה בזה. הוא ביקש סליחה, הוא אמר לי שנולד לו נכד והא אמר שאין בעיה הוא יסדר הכל".

עיקר טענות הנתבע

בהתאם לטענות הנתבע, כפי שהועלו בכתב ההגנה וכפי שנטענו בפני בדיון התאונה התרחשה עת רכב הנתבע החל בפנייה שמאלה במופע אור ירוק המוצב ברמזור בכיוון נסיעתו. לפתע, חצה התובע את הצומת מצפון לדרום במופע אור אדום, ופגע ברכב הנתבע. הנתבע מצדו דוחה מכל וכל את אחריותו לתאונה וטוען כי כלל לא עבר באור אדום. וזו עדותו של הנתבע, בבית המשפט:

”לא עברתי באדום. רוב העובדות שהוא אמר לא נכונות לדעתי. עמדתי ברמזור אדום בצומת. עמדתי, כך שזיהיתי את הרמזור. המתנתי שיתחלף לירוק פניתי שמאלה, התובע נסע באופנוע, הוא נסע ישר ואני שמאלה, כשראיתי אותו והכל היה במהירות, בלמתי. אחרת הייתי דורס אותו."

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבע, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן הנמקה קצרה ותמציתית למסקנתי זו, בהתאם לקבוע בתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז- 1976. עסקינן בתביעה אזרחית, כזו שבה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, לכן די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה דנן מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, יש לבחון האם יש בעדויות לגופן, או בראיות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את הכף לזכות אחת מן הצדדים. נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין מוטלת על התובע החובה להוכיח תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בענייננו, הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- כלומר, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק שנגרם לו וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. בנסיבות אלה, בהן מדובר בגרסה מול גרסה, בחרתי להעדיף את גרסת התובע, אשר נתן גרסה סדורה וקוהרנטית, אותה מצאתי כאמינה ומשכנעת יותר לטעמי. מסתבר יותר לטעמי לקבוע כי התובע חצה את הצומת באור ירוק, בעוד שהנתבע לא שם ליבו למתרחש, ופנה שמאלה, כאשר הוא אינו מציית למופע האור האדום המוצב בכיוון נסיעתו.