כץ נ' עיריית תל-אביב-יפו

תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכושה של התובעת, לטענתה עקב אי תיקון של עמוד תאורה. פסק דיני ניתן בהמשך לדיון שהתקיים עתה.

1.התובעת הייתה בעלת סטודיו לאופנה בשנים 2007 עד 2015, ברח' קומפורט שבשכונת פלורנטין בתל אביב. הכניסה לסטודיו הייתה מסמטה סמוכה שהתובעת מגדירה כאפלה, ברחוב שאפילו לא זכה לשם ראוי (רח' 1253), אולם עמוד תאורה שעמד ברח' קומפורט 12 העניק לאיזור עסקה של התובעת מאור מסוים. באמצע שנת 2015 חדלה התאורה מלפעול. התובעת טוענת כי שבה ופנתה לעירייה על מנת שזו תתקן; זו טענה כי הדבר באחריות חברת החשמל; האחרונה טענה כי הדבר באחריות העירייה. איזור שלם, טוענת התובעת, נותר בעלטה והדבר גרם לעליה בפריצות וגניבות, לרבות פריצה לרכבה של התובעת שחנה בשעת ערב בסמוך לסטודיו. מחשב חדש, תיק ומטען נגנבו, לצד מחברת סקיצות. רשלנות העירייה, סבורה התובעת, היא שהובילה למעשה, והיא תובעת אפוא 20,000 ₪ הוצאות. לאחר הגשת התביעה בחרה שלא להמשיך לעבוד עוד בסטודיו, והחליפה תחום עיסוק, יצוין.

2.טוענת העירייה: אין היא אחראית לכל עמוד תאורה. בדיון הוסיפה: יש כאלו שמחלקת המאור בעירייה אחראית עליהם, וכאלה יש ארבעה ברח' קומפורט והם עבדו. יש עמודי תאורה פרטיים, וכאלה יש שלושה ברחוב. יש אחד ברחוב המצוי על עמוד חשמל, והוא באחריות בלעדית של חברת החשמל – הוא שלא עבד. כך או כך, גורסת העירייה, אין קשר סיבתי בין העמוד נטול התאורה לבין הנזק הנטען שאף היקפו לא הוכח.

3.שמעתי את התובעת, ואת נציג העיריה, מנהל תחום במחלקת המאור. התובעת רוצה, פרט לקבלת פיצוי, להשמייע את קול הזעקה ומצפה כי העירייה תתייחס ברצינות הראויה לפניות הציבור. בעניין אחרון זה אין מחלוקת: גם העירייה סבורה כי עליה להאזין לפניות הציבור ולטפל בתקלות או להפנות לגורם הרלבנטי לטיפול. לגבי פניותיה של התובעת, כיוון שזו לא פירטה אותן אלא במעמד הדיון, לא היה בידי העירייה להתייחס לדרך טיפולה בכל פנייה.

4.השאלה הראשונה שעל הפרק היא רשלנות העירייה. הנתונים שהציגה התובעת לא די בהם. האחריות, האם של חברת החשמל (ואכן – התאורה לכאורה על עמוד חשמל, שהגישה אליו אמורה להיות של חברת החשמל), או של העירייה (כטענת חברת החשמל במכתב), לא נתחוורה. אולם אפילו נניח שתאורה חסרה, למגינת לבם של התובעת או בעלי עסקים אחרים, רחוקה הדרך להטיל על העירייה אחריות לכל נזקי פריצה וגניבה במקום. קשה לקבוע הרי פוזיטיבית שאילו רק עבד עמוד התאורה, היה נמנע הגנב מלפרוץ לרכבה של הנתבעת. הסרטון שהוצג מגלה שתאורה, גם אם לא מיטבית, קיימת. הסרטון מגלה עוד שקיום שבעה עמודי תאורה אחרים ברחוב (כ-90 מטר אורכו) אינם מסייעים לקיום תנועה ערה ברחוב בשעות הערב המוקדמות, ולדידו של אותו גנב – עם תאורה או בלעדיה – הרי שלא היה דבר שימנע את פעילותו במקום ללא כל הפרעה. מובן גם שקשה לבית המשפט לקבוע את הקשר הסיבתי: אילו היה עמוד תאורה, לא הייתה פריצה. זו קביעה מרחיקת לכת, בפרט נוכח תיאורה של התובעת את האיזור כולו כבלתי מלבב ונטוש בערב (כך תמצית תיאורה).

5.לכך נוסיף: תביעה זו אינה לכך שבית המשפט יורה לעירייה לתקן דרכיה. לפנינו תביעה נזיקית. יש להוכיח את הנזק והיקפו, כמו גם את הקשר הסיבתי. הקשר הסיבתי – קלוש, צוין. היקף הנזק – אף הוא לא הוכח. אף הנזק עצמו לא הובאו לו ראיות של ממש. אניח כאן גם לשאלה מדוע ראתה התובעת להותיר ברכבה באותו מקום, ובו חפצים מכל טוב. במצב דברים זה, חיוב העירייה בפיצוי, קל וחומר 20,000 ₪ כפי שתבעה התובעת ללא כל הסבר, יהיה שרירותי.

6.סוף דבר: ניתן, סובייקטיבית, להבין ללבה של התובעת. לדידה, לא זכתה לשיתוף פעולה של העירייה, ומצאה עצמה במצב בלתי נעים. ציפייתה לטיפול סדור בבקשותיה מובנת, אף שהעירייה עצמה אינה חולקת על כך. טוב היה עוד כי בדיון ציין נציג העירייה שזו תבחן באופן כללי את סוגיית התאורה באיזור סמטה 1253 האמורה והסמוכה לרח' קומפורט. ואם כל זאת, נוכח כל שהובהר לעיל בעניין סוגיית הנזק, הוכחתו והקשר הסיבתי – וזו התביעה, ולא אחרת – הרי שאין בידי להעניק פיצוי לתובעת. התביעה נדחית בזאת. בנסיבות אין צו להוצאות.