ת"ק 48622-11-14

ביום שישי, 19.9.14, בשעה 06:00 לערך, נסע התובע ברכב ההסעה של מקום עבודתו בתחנת הכח "אורות רבין" בקיסריה ובשלב בו ירד מן הרכב, נחבל הוא ברגלו הימנית.

בעתירתו לחיוב הנתבעת, אשר היתה באותה עת מבטחת רכב ההסעה, בתשלום פיצוי בסך של 14,000 ₪, טוען התובע להתרשלות נהג הרכב אשר לא המתין עד לירידתו הסופית ממנו והחל בנסיעה בשעה שרגלו השמאלית היתה עדיין מונחת על מדרגת הרכב ורגלו הימנית על הכביש. לגרסת התובע, כתוצאה מארוע זה הוא סבל מכאבים ברגלו ולא יכול היה לעבוד במשך כשלושה חודשים.

בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את אירוע התאונה, כך: "... הנהג עצר לי, ירדתי מהאוטו, שמתי את הרגל הימנית על הרצפה, החזקתי, משום מה אני רואה שאני נמשך והרגל נמשכה לי אז אמרתי מה זה, הופ, עצר. אני עוד לא ראיתי פעמיים עצירה בשביל לרדת פעם אחת...".

בהמשך, בתגובה לעמדת הנתבעת הטוענת מדובר ב"תובע סדרתי של חברות ביטוח", אמר התובע: "...הם עשו מזה סיפור שאני מספר, שאני אוהב ביטוחים אני עובד בביטוח לאומי. נכון שהיו לי בעיות ברגליים קודם, בברכיים, יש לי בעיות בגב. אבל נקרעתי באותו רגע. הנהג נסע. אני בגשר א', לא יכולתי לעמוד יותר. היה שם שומר שלא ראה כלום אני יודע את זה כי הוא היה בתוך הבוטקה. מהגשר לוקחים אותנו לנמל. אני חיכיתי בנמל אני אמרתי "עלי יאזאלמה, למה עשית לי את זה" והוא ענה "אתה אוהב ביטוחים, תיגש לביטוח". לקחו אותי לבית חולים ונתנו לי מנוחה של שבוע עם רגל מורמת".

בטופס הודעתו למשטרה אודות התאונה מסר התובע תיאור דומה ואולם מטופס דיווח מאוחר יותר, שנשלח אל המוסד לביטוח לאומי על ידי חשבת השכר של מקום עבודתו, תואר הארוע כתאונה שבמהלכה "בעת ירידה של העובד מרכב הסעות, הנהג עלה על רגלו של העובד".

בתאריך 12.11.14 הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובע כי פגיעתו הוכרה כתאונת עבודה ואילו הנתבעת הודיעה לו, מספר ימים לאחר מכן (ב- 16.11.14) כי היא "לא שוכנעה בנסיבות הארוע הנטענות", ומכאן תביעתו.

לתמיכת גרסתו בדבר הנזקים שנגרמו לו, צרף התובע לכתב התביעה מסמכים רפואיים שיש בהם כדי ללמד על כך שבבדיקתו בבית החולים ביום הארוע נמצאו אצלו "רגישות במישוש ותנועות, הגבלה קלה בתנועות בברך ובקרסול מימין" וכן צליעה ברגל הימנית. התובע שוחרר מבית החולים בתום הבדיקה עם המלצה למנוחה במשך שבוע ואולם בהמשך ניתנו לו תעודות מחלה נוספות עד 1.12.14 והוא הופנה לטיפולי פיזיותרפיה (אישורים בדבר טיפולים בפועל, לא צורפו).

בתשובה לשאלותי הסביר התובע את סכום התביעה במכפלת משכורתו החודשית ב- 3 החודשים שבהם הוא נעדר מן העבודה ואשר עבורם קבל דמי מחלה שלא עלו כדי גובה שכרו בדרך כלל (ללא אסמכתאות).

מטעם הנתבעת העיד נהג רכב ההסעה מר עלי חמאד (להלן: "נהג רכב ההסעה") אשר טען כי התובע ירד מן הרכב, אמר לו "עליבאבא אתה עולה למזח, אני מחכה לך פה" אלא שאז, בהגיעו אל הנמל, הוא צעק לעברו: "עלי, כמעט הפלת אותי". בתגובה לדבריו אלה - כך לטענת נהג רכב ההסעה- הוא השיב לו: "אז לא נפלת, חבל, היית מקבל ביטוח אם היית נופל". עם זאת, אישר הלה כי בהמשך היום שמע שהתובע בקש שיקחו אותו אל בית החולים כי נפל בהסעה ואולם לטענתו, ביום ראשון שלאחר מכן הוא ראה אותו במקום עבודתו "כרגיל". לסיכום דבריו אמר נהג רכב ההסעה: "את גואטה אני מכיר שנים, הוא בכל השיחה שלו בהסעה זה לתת עצות לאחרים איך לעבוד על הביטוח. אמרתי לו "אל תעשה לי את זה" כי הוא כבר סיפר לי מה הוא עשה לנהגים שהיו לפני".

במהלך חקירתו הנגדית על ידי התובע, בקש נהג רכב ההסעה להציג בפני סרטון המתעד את התובע יורד מן הרכב (בהזדמנות אחרת), כשפניו קדימה והוא אוחז בידו הימנית את מעקה הדלת.

עד נוסף שהעיד מטעם הנתבעת היה מר מיכה אזולאי, אחד מן העובדים אשר לטענתו נכח באירוע ואמר: "אני לא ראיתי שום דבר, שום נפילה, שום כלום... אם היה קורה משהו, כל המאבטחים היו רצים. התובע ירד יכול להיות שבגלל הרגל שלו הוא יורד לאט. לא ראיתי שקרה לו משהו".

ממסמכים רפואיים נוספים שהונחו בפני למדתי כי ביום 1.10.14 (כשבועיים לאחר הארוע) הגיע התובע אל המחלקה לרפואה דחופה (מיון) בבית החולים "הלל יפה" וטען כי "מזה כחודשיים הוא סובל מכאבים בברכיים, יותר מימין... מצליח לדרוך אך צולע בהליכה...". ארוע התאונה נשוא התביעה שבפני לא הוזכר במסמכים אלה, כמו גם במסמכים המאוחרים יותר המתעדים ביקורות חוזרות שנערכו לו במחלקה האורטופדית של בית החולים בימים 3.11.14 ו- 17.12.14 כשגם אז טען הוא לכאבים בברכיים מזה מספר חודשים.