מונדר ואח' נ' ספדי אבו ג'בל ואח'

עסקינן בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת 1 בגין נזקי פח שאירעו לרכבו במסגרת תאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.11.17 בצומת שדה אליעזר.

אין מחלוקת בין הצדדים אופן קרות התאונה והמחלוקת נוגעת לכך כי בעוד התובע טוען כי הנתבעת אשר נסעה ברכבה לפניו, עת התחלף הרמזור מאדום לירוק, החלה בנסיעה ולפתע עצרה ללא כל התראה ובכך נגרמה פגיעה של רכבו ברכבה, טוענת הנתבעת לעומתו, כי היה על התובע לשמור מרחק ובכך למנוע את התאונה.

עוד אין מחלוקת, כי הנתבעת החלה את נסיעתה לאחר שהתחלף הרמזור מאדום לירוק וככל הנראה בשל סברתה כי אין המדובר ברמזור ירוק בכיוון נסיעתה, לאור צפצוף נהגים סביבה, בלמה לפתע את רכבה בין בעצירה מוחלטת ובין בנסיעה איטית.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, לרבות תיעוד בוידאו ואודיו ותמליל שנערך אודות דברי התובעת מיד לאחר קרות התאונה, הגעתי למסקנה, כי האחריות המוחלטת לתאונה נופלת לחלקו של התובע הוא הנתבע שכנגד ואנמק:

כפי שצויין לעיל, אין מחלוקת כי התובע אשר נסע עם רכבו אחרי רכב הנתבעת פגע ברכבה לאחר שהאחרון בלם בפתאומיות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הנהגים מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת אשר ציינה בצורה ברורה ושאינה מתחמקת כי אכן החלה בנסיעה כשהתחלף הרמזור לירוק ובשל צפצופים ששמעה מרכבים סמוכים חשבה כי אולי היא טועה והרמזור שבכיוון נסיעתה הינו אדום ולכן בלמה את רכבה.

אכן, המדובר בבלימה שאינה צפויה כדרך כלל ואולם, בדיוק בשביל כך נדרש לשמור מרחק סביר מהרכב שלפנים , דבר אותו לא עשה התובע.

זאת ועוד; פעולתה של הנתבעת בדבר בלימת הרכב בנסיבות אותן תיארה הינה מתבקשת וסבירה שכן, למעשה ניסתה גם אם בסופו של יום לא כך היה הדבר, למנוע תאונת דרכים כתוצאה ממצב אפשרי בו טעתה בניתוח קריאת הרמזור שלפניה.

אציין, כי לא מצאתי לתת משקל רב לדבריה של הנתבעת מיד לאחר התאונה לפיהם היא אשמה בתאונה וזאת לא רק בשל כך כי לתומה חשבה שהאחריות לתאונה עליה בשל כך שטעתה בקריאת הרמזור עקב צפצוף הרכבים, דבר אשר כמובן אינו נכון שכן אם היה התובע שומר מרחק כדין מרכבה היתה נמנעת התאונה, אלא אף בשל כך, כי עיון בתמליל שהוגש לעיוני מלמד , כי היא הסבירה את "אשמתה" בכך שעצרה באמצע הכביש ולא בשל סיבה אחרת.