ת"ק 48579-10-14 בן ברון נ' אוזן

1.מונחת בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי פח ברכבו של התובע שנזוק בתאונת דרכים מיום 9.5.14.

2. לטענת התובע, במועד קרות התאונה הוא נסע בכביש ברחוב אוסישקין בתל- אביב, כאשר לפניו עמדה מכוניתו של התובע באופן שאילצה אותו לעצור. לטענתו, אחרי ששתי המכוניות- הן של התובע והן של הנתבע- היו בעצירה מוחלטת הוא חש פתאום חבטה ברכבו, שנגרמה בידי רכבו של הנתבע, שהחל בפתאומיות בנסיעה לאחור.

3. לטענת הנתבע, הוא עמד בעצירה מוחלטת במקביל למכונית חונה בצד הדרך על מנת שיוכל להתחיל לנסוע אחורנית כדי להכנס לחניה פנויה בצד הדרך. לדבריו, הוא עדיין לא נסע אחורנית אלא רק התכוון להתחיל לנסוע כאשר התובע הגיח מאחור והתנגש בו. עוד לדבריו, התובע סרב למסור לו את פרטיו אחרי התאונה ואף צעק עליו.

הן התובע והן הנתבע העדיו בפני.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם בראיות ובתמונות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. ואלה נימוקי:

א. נאמנים עלי דברי הנתבע כי מכוניתו של התובע הגיחה בפתאומיות מאחור ופגעה במכוניתו כאשר היה במצב של עצירה מוחלטת. הפגיעה של רכב התובע ברכב הנתבע היתה מאחור ומצביעה על כך כי הנתבע לא נתן דעתו לנעשה בכביש ולא בלם בעוד מועד כדי למנוע את התאונה.

ב. בענין זה אני מקבלת את גרסת הנתבע כמהימנה שכן – בנוסף לרושם שהותירה עדותו עלי – היא גם מסתייעת בתמונות הפגיעה במכונית התובע כפי שמתואר להלן.

ג. אני דוחה את גרסת התובע כי היה בעצירה מוחלטת כאשר רכב הנתבע החל בנסיעה לאחור. בהקשר זה העיד הנתבע כי: "ראיתי את התובע מאחורי לפני, הוא היה במרחק סביר וחשבתי או שיעצור ויתן לי להיכנס או שיעבור אותי, ועצרתי, ואז קיבלתי את הפגיעה מאחורה". התובע כי: "הרכב של הנתבע עמד ואני אחריו בנסיעה, הוא עמד ולא היה בנסיעה."

ד. לא מצאתי כי יש להעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע. בהקשר זה יצויין כי בעוד עדותו של הנתבע היתה סדורה והגיונית בנסיבות העניין הרי שעדותו של התובע היתה מבולבלת וניכר היה כי אינו זוכר את פרטי האירוע כהלכה. תחילה העיד התובע כי עמד ו"לא ניסה איפלו להיכנס לחניה" בעוד שבהמשך העיד כי "אני נזכר, שהוא עמד כדי להוריד מישהו או למצוא חנייה" כאשר בהמשך הוסיף והעיד כי "אני בטוח שבצד ימין שלי אין מקום לחנייה".