ת"ק 48515-03-16 פרנק ואח' נ' מדניקוב ואח'

בפני תביעת התובעים לפיצוי בגין נזק אשר נגרם לרכב התובע 1, שהיה נהוג בידי התובע 2, ואשר לטענתו נפגע על ידי רכב הנתבעת 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2, בתאונה שהתרחשה ביום 14.2.16.

לגרסת התובעים נסע התובע 2 בנתיב האמצעי מבין שלושה, המיועד לנסיעה ימינה, ואילו הנתבעת 1 נסעה בנתיב השמאלי המיועד לפניה שמאלה ולפתע סטתה אל הנתיב האמצעי ופגעה ברכב התובעים לאורך הצד הימני באמצעות הפינה הקדמית הימנית של רכבה.

לגרסת הנתבעות היתה זו הנתבעת 1 אשר נסעה בנתיב האמצעי ואילו התובע 2, שהיה תחילה בנתיב הימני ביותר, הוא זה שסטה אל הנתיב האמצעי בו נהגה הנתבעת 1 וכך נגרמה הפגיעה.

הוגש ת'1 המציג את הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב וכן את מראה הצומת בו ארעה התאונה, אשר גם הנתבעת מודה כי בו התרחשה.

כן הוגשו נ'1 – נ'3 שהינן תמונות כלי הרכב במקום התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה, ונ'4 הכולל שרטוט שהגישה הנתבעת 1 המציג את גרסתה לאופן קרות התאונה ואת הודעתה לנתבעת 2.

לאחר שעיינתי במוצגים האמורים, ובמיוחד בנ'1 ונ'2 אני סבור כי יש להעדיף את גרסת התובעים לענין אופן התרחשות התאונה, ואנמק.

בנ'2 ניתן לראות כי רכב התובעים עומד במרכז הנתיב האמצעי, פחות או יותר במקביל לקוים המקווקווים המפרידים בין הנתיבים – כמצופה ממי שנסע בנתיב זה קודם לכן – בעוד שרכבה של הנתבעת 1 עומד כשלפחות קצהו השמאלי אחורי עדיין בנתיב השמאלי וכשהוא עומד בזוית מסויימת ביחס לקוי ההפרדה בין הנתיבים – כמצופה ממי שנכנס לנתיב משמאל.

מנח זה ניתן לראות גם בנ'1, הגם שמזוית זו נראה רכב התובעים מעט יותר מוטה שמאלה.

מנח כלי הרכב האמור אינו מתיישב עם שרטוט התאונה על ידי הנתבעת 1 בנ'4, המציג את רכבה כעומד ישר במרכז הנתיב האמצעי ואת רכב התובעים לפניה כשפינתו הימנית אחורית עודנה נוגעת בקו ההפרדה בין הנתיב האמצעי לימני והוא נוטה בזוית חדה יחסית שמאלה לכיוון מרכז הנתיב האמצעי כך שהוא עומד בעיקר בחלקו הימני של הנתיב האמצעי, וחשוב מכל – לפני רכב הנתבעת.

יובהר כי בנ'2 ובנ'3 נהיר כי רכב הנתבעת 1 עומד לפני רכב התובעים באופן ברור.

נציג הנתבעת 2 טען כי אופי הפגיעה ברכב התובעים אינו מתיישב עם גרסתם מאחר שאמור היה להיות נזק בחזית רכב הנתבעת ולא בכנף הימנית שלו, אולם בנ'3 ניתן לראות בבירור כי קיים כיפוף גם במכסה המנוע של רכב הנתבעת 1 ומכה בפינה הימנית הקדמית של רכב יכולה ליצור כיפופים גם במכסה המנוע וגם בכנף הימנית מאחר שהפינה מוליכה את וקטורי הפגיעה לכיוון שניהם.

גם את אופי הפגיעה ברכב התובעים ניתן ליישב עם תיאורם את קרות התאונה באשר אם הנתבעת 1 ניסתה להדחק לפני רכבם ופגעה בו תוך נסיון "הדחפות" אל הנתיב משמאל, ייתכן בהחלט שהפגיעה תהיה שפשוף ולא פגיעת מעיכה נקודתית.

לאור האמור אני סבור כי גרסת התובעים מתיישבת בסבירות גבוהה יותר עם המוצגים שבפני, לכל הפחות במידה המספקת במשפט האזרחי, ולאור האמור לעיל אני מקבל את גרסת התובעים לענין אופן התרחשות התאונה ודוחה את גרסת הנתבעות.

עתה יש להכריע בסוגית גובה הנזק.

יש להעיר כי רכב הנתבעים לא תוקן עובר להגשת התביעה וכי להוכחת נזקם צרפו חוות דעת שמאי מטעמם על פיה הנזק הישיר מוערך בסך 23,798 ₪ וירידת הערך בסך 2,412 ₪, שכ"ט השמאי שנגבה הינו 1,626 ₪ והתובעים תבעו אף 1,000 ₪ נוספים בגין הוצאות.

הנתבעות חלקו בעיקר על שניים מראשי הנזק – שכר טרחת השמאי, הגבוה יחסית לסכומים המקובלים בשוק לטענתן, ורכיב ירידת הערך לגביו טענו כי לא ברור כיצד קבע אותו השמאי מטעם התובעים אם בדק את רכבם רק לפני שתוקן ומבלי להתייחס לפגיעות קודמות.

לאחר הדיון אפשרתי לתובעים להגיש חוות דעת שמאי מתוקנת אשר תתייחס לנושא פגיעות קודמות לענין ירידת הערך, ומשזו הוגשה הופחת רכיב ירידת הערך לסך 2,171.61 ₪, אולם גם הפעם נעשה הדבר מבלי שהרכב נבדק לאחר התיקון, כאשר עומדת טענת הנתבעות כי ירידת הערך מושפעת גם מאיכות התיקון ומצב הרכב לאחריו ולא ניתן לקבעה טרם התיקון.