ת"ק 48501-01-14 מימון נ' חברת SWISS

התובעת טוענת, כי נסעה לפריז באמצעות הנתבעת לראות הופעה של הזמרת ביונסה, אולם כשהגיעה לפריז המזוודה לא הגיעה, כאשר כרטיסי ההופעה היו בתוך המזוודה.

התובעת טוענת, כי המזוודה הגיעה רק לאחר ארבעה ימים, והיא נאלצה לרכוש כרטיסים במחיר יקר וללא קבלה מאדם שהיה במתחם ההופעה. עוד טוענת התובעת, כי החופשה נהרסה, שכן נאלצה לרכוש בגדים ולבנים בפריז, וגם הטיפות לעיניים נותרו במזוודה.

הנתבעת טוענת, כי התובעת פוצתה בגין הוצאות ישירות שהיו עבורן קבלות בסך של 972 ₪, אולם התובעת לא ציינה זאת.

הנתבעת טוענת, כי התובעת בחרה לשמור את כרטיסי ההופעה ואת טיפות העיניים במזוודה, ועל- כן מדובר באחריות בלעדית של התובעת, שכן ציוד יקר ערך ותרופות אין מקום להשאיר במזוודה.

הנתבעת טוענת, כי על פי אמנת וורשה ואמת האג וחוק התובלה האווירית תש"מ – 1980, לא קיימת עילה לפיצוי בגין עגמת נפש, ולפי סעיף 8 להוראות הסכם כרטיסי הטיסה, אין לנתבעת אחריות בגין תרופות וחפצים בעלי ערך.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת, כי הצדק עם הנתבעת בטענתה שהאחריות לקחת את דברי הערך עמה מוטלת על התובעת. מן הראוי היה שהתובעת תיקח את כרטיסי התובעת ואת טיפות העיניים איתה בעלותה לטיסה, ולא תשאיר דברי ערך עבורה במזוודה שהיא שולחת לבטן המטוס.

מה גם, שהתובעת לא הציגה קבלה לעניין כרטיס חלופי שרכשה, לטענתה, עבור ההופעה, ועל-כן לא סיפקה ראיות לתמיכה בתביעתה.

יצוין, כי הנתבעת שילמה לתובעת עבור כל ההוצאות בגינן הציגה התובעת קבלות.

יחד עם זאת, אני מקבלת את טענת התובעת שלא נאמר לה מתי תגיע המזוודה, ולא נאמר לה שהמזוודה מתעכבת מספר ימים, שכן אחרת הייתה מתארגנת בהתאם, לאור העובדה שהמזוודה הגיעה לאחר ארבעה ימים.

בנסיבות אלה, זכאית התובעת לפיצוי שאני מעמידה אותו על דרך האומדן בסכום של 1,400 ₪, אשר ישולם על ידי הנתבעת לתובעת בתוך 45 ימים מהיום.