ת"ק 48499-05-16 גרבלי נ' עיריית אשדוד

המבקש עותר לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 16.2.17 בשל אי התייצבות לדיון ובגדרו, הורה בית המשפט על דחיית תביעתו של המבקש תוך חיובו בתשלום הוצאות בסך של 300 שקלים לטובת המשיבה - הנתבעת.

המבקש מבהיר, כי הגיע, אך באיחור מחמת טעות והוא מבקש לקבל את יומו.

המשיבה לא הגיבה לבקשה חרף חלוף המועד שהוקצה לכך ומשכך אכריע על סמך המצוי בפניי.

עסקינן בבקשה הנתונה לשיקול דעת בית המשפט אשר אמור להידרש לשני היבטים: סיבת המחדל – אי ההתייצבות לדיון וסיכויי התביעה. (ראה רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (27.2.01); ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז(4) 133)

אשר לסיבת המחדל, הרי שאינני סבורה כי מחדלו של המבקש הינו כה חמור במידה שאינה מצדיקה ליתן בידו הזדמנות נוספת להמחיש צדקת תביעתו ובפרט בשים לב למעמדה של זכות הגישה לערכאות. להיבט זה משנה תוקף עת המשיבה לא טרחה להגיב לבקשה.

עם זאת, ככל שהדבר נוגע לסיכויי התביעה, שהוא בבחינת העיקר, הרי שמשוכה ממשית נתונה בפני התובע. עסקינן בתביעה המוגשת בשיהוי ניכר, כחודשיים טרם תום תקופת ההתיישנות, להחזר סך כספי שנגבה מהתובע ע"י המשיבה בשנת 2009 במעמדה כרשות מקומית וכחוק לכאורה.

סכום זה היווה ע"פ הנטען רק חלק מחובו של הנתבע ע"פ ספרי הרשות לשנים 2003-2007 וגבייתו נתאפשרה בעקבות הליכי גבייה ובכללם עיקול שהוטל. יתרה מכך, לטענת המשיבה בכתב הגנתה, המשיבה סייעה בידי התובע ע"י הפניית יתרת חובו לועדה למחיקת חובות אשר מחקה חלק ממנו בחודש 11/10 והיתרה, שולמה ע"י התובע ללא השגה.

המבקש אינו מפרט כראוי מהי סיבת אי חוקיות הגביה ובנסיבות אלה עת עסקינן בגביה ע"י רשות, בוודאי שאין להסתפק בטענה סתמית לגבי אי חוקיות הגביה. העובדה שהתובע לא אישר גביה זו כטענתו, אינה טענה והעובדה שמדובר בחשבון בנק בו מצויה קצבת המל"ל שהוא מקבל, אף היא אינה מסייעת, שכן תדפיס החשבון מלמד על יתרה מספקת לכאורה.

טענת אי חוקיות כאמור, כמו גם טענת המבקש (שלא פורטה) ולפיה פרע את חובו, אף אינה מתיישבת עם בקשתו משנת 2010 למחיקת חובו, כמו גם עם הסדרת יתרת החוב ללא מחאה לכאורה.

יתרה מכך, המבקש מעמיד תביעתו ע"ס של 20,000 שקלים ללא כל הסבר מניח את הדעת לסכום זה ולמרכיביו ומסתפק בציון הסכום שעוקל ורצונו בפיצוי בגין עגמת נפש.

במצב דברים זה, סבורה אני כי שיקול הדעת הנתון ראוי שיופעל במגמה המקפידה יותר על חשיבותו של משאב הזמן השיפוטי ועניינם של מתדיינים אחרים לקבל את יומם ואין מקום לפיכך לביטול פסק הדין שניתן.