אורינובסקי נ' קבוצת ק.ח.ל. ישראל בע"מ

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת. התיק קנבע לדיון ליום 25.1.17.

הנתבעת לא התייצבה לדיון ואף לא הגישה כתב הגנה. משכך, ניתן פסק דין כנגד הנתבעת במעמד צד אחד.

ביום 26.4.17 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק הדין.

נטען בבקשה כי כתב התביעה הומצא לנתבעת ואולם, הנתבעת לא הגישה כתב הגנתה מאחר וניהלה במהלך התקופה משא ומתן עם התובע וסברה לתומה כי ההליכים מעוכבים. על אף זאת, התייצב התובע לדיון ו"חטף" פסק דין כנגד הנתבעת.

טוענת הנתבעת כי נודע לה על קיומו של פסק הדין רק בסמוך להגשת בקשה זו עת נמסרה לה אזהרה בטרם נקיטת הליכי הוצל"פ וזאת ביום 13.4.17.

עוד נטען כי עובדת משרד הנתבעת הסתירה, ככל הנראה באופן מכוון, את כתב התביעה, הזימון לדיון ופסק הדין באופן שגרם נזק לנתבעת.

עיינתי בבקשה ובתגובה. תשובה לתגובה לא הוגשה, הגם שניתנה לנתבעת הזדמנות להגשתה.

מתגובת התובע ותכתובות המסרונים בינו לבין סמנכ"ל הנתבעת, שצורפו לתגובה, עולה כי התובע המציא את פסק הדים לסמנכ"ל הנתבעת בו ביום בו ניתן פסק הדין. טענה זו לא נסתרה ע"י הנתבעת שכן לא הוגש מטעמה כתב תשובה לתגובה. די בכך כדי לקבוע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר בן מספר חודשים ויש לדחותה.

מעבר לנדרש יוער כי הנתבעת אינה חולקת למעשה על המצאת כתב התביעה אלא טוענת כי לא הגישה הגנתה מאחר וסברה כי ההליים יעוכבו לאור קיומו של משא ומתן. אלא, שהנתבעת באיזו תקופה נוהל המשא ומתן, אינה מצרפת אסמכתאות כלשהן לתמיכה טענה ואף אינה טוענת כי התקבלה הסכמה מפורשת של התובע לאי הגשת כתב ההגנה ולעיכוב הליכים בתיק. דווקא התכתובת שהציג התובע בתגובתו מלמדת כי הנתבעת הבטיחה לחזור לתובע עם הצעות ואולם, לא עשתה כן.

זאת ועוד, הנתבעת אינה מפרטת כלל בבקשה את טענות הגנתה ומשכך, אף לא ניתן לשקול האם יש לנתבעת סיכוי להצליח בהגנתה.

נוכח האמור לעיל, פסק הדין שניתן ביום 25.1.17 נותר על כנו.

אני מחייבת הנתבעת בהוצאות בקשה זו בסך של 850 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים.