דין נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעת הפרשים, לאחר שהנתבעת מס' 1 שילמה לתובע, צד ג', סכום, שאינו שנוי במחלוקת.

בתחילה הוגשה התביעה ביום 24/12/17 בגין הנזק לרכב התובע, לפי חוות דעת שמאי בסך 11,678 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 1,051 ₪, וביטול זמן התובע בסך 500 ₪, סה"כ 13,229 ₪. התובע גם עתר לחיוב הנתבעים בריבית עונשית לפי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, והעמיד את סכום התביעה על סך 27,028 ₪. כנראה מדובר בטעות. ביום 18/3/18 הודיע התובע כי הנתבעת מס' 1 ביצעה תשלום חלקי בסך 7,481 ₪, והעמיד את סכום התביעה על סך 5,748 ₪. לכתב התביעה צורפו חוות דעת שמאי מיום 11/10/17, חשבון שכ"ט, קבלה על תשלום שכ"ט שמאי, צילום מסך מטלפון נייד אודות מסירת דבר דואר ביום 19/11/17, ועוד מסמך לא קריא.

הנתבעת מס' 1 הכירה באחריות הנתבע מס' 2 לתאונה, וטענה בכתב ההגנה כי הנפיקה עבור התובע צ'ק בגין הסכומים, בהם הכירה לאחר בדיקת שמאי מטעמה, בסך 7,481 ₪. הנתבעת מס' 1 תכונה להלן: "הנתבעת". הנתבעת טוענת כי התובע הודיע לה כי ההמחאה לא התקבלה אצלו ולכן ההמחאה בוטלה, והסכום הופקד בקופת בית המשפט. הסכום לא הופקד בפועל, וכאמור הגיע לידי התובע ישירות.

עוד טענה הנתבעת כי התובע סירב לאפשר לה לבדוק את רכבו ולערוך חוות דעת נגדית, אף נמנע ממסירת מסמכים, שביקשה לצורך בירור החבות, כגון טופס ההודעה למבטחת, הגיש נגדה תלונה במשטרה על ביטול ההמחאה, והתנהל בחוסר תום לב, כשהוא שמכביד על בירור חבותה בגין תביעתו.

הנתבעת מכחישה כאמור את הערכת הנזק וטוענת לנזק, שאינו קשור לתאונה.

לכתב ההגנה צורפה תכתובת בין התובע לעו"ד מטעם הנתבעת מיום 26/11/17 עד יום 28/11/17, מכתב הודעת תשלום חלקי מיום 2/1/18, צילום צ'ק לזמן פרעון 16/1/18, והתלונה למשטרה מיום 30/1/18.

רכב התובע לא תוקן מאז התאונה ביום 10/10/17 ועד הדיון לפניי ביום 9/5/18.

בדיון לפניי העידו מטעם התובע הוא והשמאי, מר דני גורביץ, הוגשו מסמכים רבים, שלא הוגשו לפני כן: המעטפה, בה נשלח הצ'ק הראשון מטעם הנתבעת מס' 1, אשר התובע טען כי נמסרה לו רק ביום 24/1/18, ונאמר לו מאת נציגת הנתבעת מס' 1 כי נשלחה רק ביום 22/1/18 (ת/1); דף חשבון התובע בבנק, המעיד על הפקדת הצ'ק ביום 24/1/18 והחזרתו (ת/2); ספח הצ'ק נושא זמן פרעון 7/1/18 (ת/3); טופס התלונה (ת/4); תמונות הצבע של רכב התובע (ת/5); סיכומים בכתב (ת/6).

הנתבע מס' 2 העיד בקצרה, והציג בטלפון הנייד תמונות רכב התובעת. הוא לא התבקש להגישן בהדפסה מאחר ולא העידו דבר, לא היה שוני בינן לבין התמונות, שהגיש התובע, וממילא לא היתה מחלוקת על מיקומי הנזקים או האחריות לתאונה. נציג הנתבעת מס' 1 הגיש שוב את מכתב הדחייה מיום 2/1/18, שצורף כבר לכתב ההגנה, אך הפעם על שני צדדיו (נ/1). כן הגיש תכתובת דוא"ל מאת התובע לנתבעת מס' 1 מיום 26/11/17 (נ/2), גם היא צורפה לכתב ההגנה.