בלחסן ואח' נ' ח'שאן ואח'

בפני תביעות הדדיות ביחס לנזקים שנגרמו לרכבי התובע ונתבע 1 בגין תאונת דרכים שארעה ביום 21.9.14 בכביש עירוני בקרית ביאליק המוביל מכביש 79 לכיוון הקריון.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבע, מ.ר. 5050330 (להלן: "רכב הנתבע"), שהיה נהוג ע"י הנתבע, נסע בכביש לפני הקטנוע לכיוון דרום.

לטענת התובע הוא הבחין ברכב הנתבע סוטה ימינה לכיוון כניסה לחניה מוסדרת המצויה מצד ימין של הכביש, ולפיכך הוא, שרכב על קטנוע מ.ר. 8637967 (להלן: "הקטנוע") המשיך בנסיעתו ישר בכביש, אלא שאז הנתבע סטה לפתע שמאלה, כנראה מתוך כוונה להשלים פניית פרסה במקום, וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבע בחלקו הקדמי שמאלי של הקטנוע והפילו על צידו.

לעומתו טוען הנתבע כי הוא נסע בכביש, נסיעה ישרה, שלפתע הקטנוע, שנסע מאחוריו, ניסה לעקוף אותו מצד שמאל, מקום בו אין נתיב נסיעה נוסף, ובמהלך ביצוע העקיפה פגע ברכב בצד שמאל, מעט מאחורי הגלגל הקדמי השמאלי.

התובע העמיד את סכום תביעתו על הסך של 2,500 ₪, כאשר בתמיכה לתביעתו צרף חשבונית על סך 700 ₪ בגין פירוק והרכבת קטנוע ומשאבת בלמים, וכן הסכם המעיד על כך שרכב קטנוע לחלפים בחודש 10/14 בסך של 1,000 ₪. בנוסף הוצגה הצעת מחיר לפיה עלות תיקון הקטנוע עומד על למעלה מ-6,600 ₪. לא צורפה חוות דעת לתביעה וגם לא תמונות נזק.

מנגד העמיד הנתבע את תביעתו הנגדית על סך של 17,706 ₪ וזאת בהסתמך על חוות דעת שמאי שנערכה יותר מחודשיים לאחר התאונה ואשר בה נקבע שיעור הנזק הישיר בסך של 13,000 ₪ (כולל מע"מ), ירידת ערך בשיעור 3.25% ובסך של 3,928 ₪, ושכ"ט שמאי בסך 781 ש"ח. הנתבע בעדותו ציין כי מאז התאונה תיקן את רכבו אולם אין ברשותו חשבונית המעידה על ביצוע התיקון או התשלום עבורו. יצויין כי בעוד שבתמונות שצורפו נראה נזק מינורי למדי לחלק תחתון של דלת קדמית שמאלית, הרי שחוות הדעת מתיחסת לצורך בהחלפת צמיג, החלפת כנף קדמית, החלפת דלת ועוד.

לאחר שמיעת הנהגים המעורבים בפני, ולאחר שהתקבל תיק המשטרה אשר התברר כי אין בו להוסיף דבר על עדויות הצדדים ובניגוד לטענתם כי למקום הגיעה ניידת הרי שאין בתיק כל מזכר המעיד על כך, אני קובעת כי שני הצדדים אחראים להתרחשות התאונה, אם כי את מירב האחריות אני מוצאת להטיל על התובע דווקא.

מקבלת אני את טענת התובע כי הוא סבר, לאור תנועת רכב הנתבע כי הלה מבקש לפנות ימינה ובשל כך התקדם במסלול נסיעתו, אולם לאור העובדה כי הנתבע אותת שמאלה (כפי שעולה מכתב התביעה של התובע עצמו), הרי שבאם התובע היה נוסע באופן זהיר ושומר על מרחק סביר מהרכב שלפניו, הוא היה יכול וצריך להבחין בכוונת הנתבע לפנות שמאלה. יתירה מכך, כל עוד לא הוברר לתובע מה כוונתו הברורה של הנהג לפניו, ומשלא אותת הנהג על כוונה להכנס לחניה מימין, היה על התובע, כרכב שנוסע מאחוריו, להאט ולהמתין עד שכוונתו של הלה תתבהר לו, ולא להמשיך בנסיעה ישירה מקום בו קיים מסלול נסיעה יחיד.

מנגד, אינני מקבלת טענת הנתבע כי התובע עקף אותו משמאל בהיותו בנסיעה ישרה, שכן במקרה כזה לא ניתן להסביר הכיצד פגע הקטנוע בדלת הנהג מצד שמאל, שכן לצורך פגיעה כזו חייבת להיות זוית בין מיקומי הרכבים, דבר המוסבר לטעמי ביתר סבירות בתנועת רכב הנתבע שמאלה.