אנג'ל ואח' נ' דנילוב

לפניי תביעה קטנה במסגרתה ביקשו התובעות, אם ובתה, לחייב את הנתבע להשיב לידיהן כספים ששילמו לו עבור עבודות אינסטלציה שהתיימר לבצע, וכן להורות על חיובו בהוצאות שהוציאו לתיקון נזקיהן.

אליבא דכתב התביעה בדירה הממוקמת מתחת לדירת התובעת 2 נתגלו סימני רטיבות הנובעים ככל הנראה מפיצוץ בצינור בבית התובעת 2 (להלן: האם). הואיל והאם חלתה במחלה ממארת התפנתה הנתבעת 1, בתה (להלן: הבת) לטפל בסוגיה, ושיתפה את חברת ילדותה בקושי שנתקלה בו ובצורך באיתור אינסטלטור מקומי לתיקון הנזילה. לטענת הבת, בעת ביקורה בבית חברתה כאמור פנה אליה הנתבע, חמהּ של חברתה, והציע את שירותיו תוך שהוא מציג עצמו כאינסטלטור מומחה. הנתבע ביקר בבית האם, ולאחר שנוכח כי מדובר בדירה ישנה שבה צנרת ברזל ישנה וחלודה, הבהיר כי לא ניתן לבצע תיקון מקומי וכי יש צורך בהחלפת הצנרת הישנה כולה. הנתבע הציע לבצע את העבודה תמורת סך של 5,500 ₪ וכך סוכם. לאחר ביצוע העבודה האמורה שיפצה הבת את המקלחת והתקינה ריצוף חדש. בנוסף סוכם בין הצדדים כי הנתבע אף יתקין שתי דלתות פנים בדירה תמורת 1,500 ₪. התובעות טוענות כי הנתבע לא המציא לידיהן קבלה או חשבונית מעולם על אף פנייתן. בחלוף כשנה שוב נתגלתה רטיבות בדירת השכנה. או אז פנתה הבת לאינסטלטור אחר והתברר, לאחר שזה שבר מרצפות בדירה, כי הצנרת הישנה לא הוחלפה מעולם, וכי למעשה גזל הנתבע את התובעות. הבת פנתה אל הנתבע ודרשה כי ישיב לה את כספה, וזה טען לפניה כי העסיק קבלן משנה לצורך ביצוע העבודות בדירת האם ויתכן כי זה מקור האשם. הנתבע הסכים להחזיר לתובעות סך של 1,500 ₪ בלבד מתוך הכספים ששולמו לו והשיב את הסכום. התובעות טוענות כי בעקבות הגילוי נאלצו לשבור ולהרוס את הריצוף שנעשה לאחר "תיקונו", של הנתבע וכי בהתאמה נגרמו להן הוצאות נוספות.

מכל אלו ביקשו התובעות לחייב את הנתבע להשיב להן סך של 4,000 ₪ נוספים, מעבר לסכום שהשיב, וכן לחייבו בעלות השיפוץ – 2,000 ₪ פירוק ופינוי פסולת, 3,000 ₪ החלפת האינסטלציה, 4,300 ₪ איטום וגמר שיפוץ קרמיקה, 2,800 ₪ עבור כלים סניטריים "אשר נפגעו בשיפוץ", 500 ₪ תיקון תקרה אצל השכנה, פיצוי בגין עוגמת נפש וצער בסך של 2,000 ₪ ובסה"כ – 18,600 ₪.

לכתב התביעה צורף מכתב התראה החוזר על אותן עובדות. אסמכתאות לעניין התשלומים, הנזקים, מצב הצנרת לפני ואחרי וכיוב' לא צורפו.

בכתב הגנתו ביקש הנתבע לדחות את התביעה כנגדו.

לשיטתו, הבת היא אשר פנתה אליו לאחר שקיבלה את פרטיו מכלתו, וביקשה כי יבוא להעריך את עלות העבודות בדירת האם. כאשר הגיע בחן את המצב והמליץ על החלפת הצנרת כולה תמורת סך של 15,000 ₪ כולל חומרים ועבודה. הבת הבהירה כי מצבה קשה ועל כן לא תוכל לממן שיפוץ כאמור, וביקשה לבצע תיקון נקודתי בלבד. בהתאמה סוכם כי יתקן את הנזילה בלבד תמורת סך של 1,500 ₪, ואולם הנתבע הבהיר כי במוקדם או במאוחר יהיה צורך בהחלפת הצנרת כולה לאור מצבה. לאחר שביצע את התיקון, ולאחר שאף תיקן מיוזמתו את התקרה בבית השכנה, ראתה הבת כי טוב, וביקשה כי יבצע עבודות נוספות שלא הושלמו על ידי בעל מקצוע קודם שברח מן האתר. בהתאמה סוכם כי יצבע את הדירה ויבצע תיקונים בקירות תמורת סך של 4,000 ₪ וכי יחליף שתי דלתות פנים תמורת 1,500 ₪. לשיטתו את כל העבודות ביצע כנדרש וקיבל את התשלום המוסכם. בחלוף שנה פנתה אליו הבת והלינה על תיקון הנזילה תוך שהיא מטיחה בו האשמות בנוגע לנזילה חוזרת באותו מיקום. בשים לב לקרבתה של הבת אל כלתו, ומבלי שיבחן את שאלת מיקום הנזילה החדשה החליט הנתבע להשיב לה את הסך של 1,500 ₪ ששילמה עבור תיקון הצנרת, ואולם בדיעבד התברר לו כי מדובר בנזילה חדשה במיקום אחר, וכי התמונות ששלחה לו הבת באמצעות הטלפון נועדו להטעות אותו בנוגע למיקום הנזילה. לטענתו, את הפרטים בנוגע למיקומה של הנזילה החדשה קיבל מהאינסטלטור החדש שביצע את התיקון בדירה, וממנו למד כי זה האחרון לא קיבל את התשלום עבור עבודתו. עוד טען הנתבע כי התובעות מבקשות להשית עליו חיובים שאינן מקום לחייבו בגינם גם לו היה ממש בטענותיהן והוא מפנה למשל להוצאות בגין כלים סניטריים שנשברו על ידי אחר. הנתבע ביקש גם להבהיר כי מכל מקום הטענה שהתחייב להחליף את כל הצנרת הישנה בבית תמורת 5,500 ₪ בלבד אינה סבירה ואינה הגיונית.

דיון ומסקנות –

אתחיל ואומר כי בשל מצבה הרפואי הנטען של האם זו לא התייצבה לדיון, ונוכח העובדה שלא היתה מעורה ומעורבת במו"מ בין הצדדים התקיים הדיון בהעדרה, כך שמטעם התובעות העידה הבת בלבד.

לאחר ששמעתי את עדותו של מר מוחמד אגבריה, עד הנתבע, ואת עדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראש וראשון אבהיר כי בעדותה של הבת נמצאו סתירות בעניינים מהותיים, ומצאתי כי בהתאמה לא ניתן לסמוך על גרסתה.

כך, בעוד שבכתב תביעתה טענה כי לאחר שהשלים הנתבע את החלפת הצנרת ביצעה היא שיפוץ בדירה והחליפה את הריצוף (טענה שמופיעה גם במכתב ההתראה ששלחה), הרי שכעת טענה כי שיפוץ בדירה, הכולל החלפה של הריצוף, נעשה לפני תיקוני הנתבע.

עוד טענה עתה כי לא ראתה את הצנרת שאותה לכאורה החליף הנתבע כיוון שהנתבע הוא שלכאורה סגר את הריצוף בחזרה.

זאת ועוד, הבת טענה בדיון כי לימים התברר לה כי הנתבע לא עשה שימוש בשתי מרצפות הספייר היחידות שהיו לה לצורך סגירת הרצפה לאחר החלפת הצנרת, כפי שאמור היה לעשות, ואלו נותרו במקומם, אך לא הובהר הכיצד לא ידעה כי לא נעשה שימוש במרצפות כבר בסמוך לאחר ביצוע העבודות על ידי הנתבע.

בהתאמה, ממילא נשאלה השאלה הכיצד שתי מרצפות בודדות אמורות היו לכסות את כל השטח שבו עברה הצנרת הישנה, אשר אותה אמור היה הנתבע להחליף לשיטתה, וזו טענה כעת, לראשונה, כי הנתבע התחייב להחליף אך ורק את צנרת הדלוחין העוברת בחדר האמבטיה, ותו לא.

שינויי הגרסאות בין ההתחייבות להחליף את מלוא הצנרת הישנה בבית תמורת סך של 5,500 ₪ בלבד, לבין הגרסה החדשה שהעלתה כעת הבת לפיה ההתחייבות התייחסה אך ורק להחלפת צנרת הדלוחין בחדר האמבטיה מעלה תהיות בנוגע לאמינות הגרסה.

לאלו ראוי להוסיף כי ביחס למיקום הנזילה טענה הבת כי מקורה של הנזילה הראשונה היה בשיפוץ שנעשה קודם לעבודות הנתבע, ואשר הוביל לכך שפסולת בנין נכנסה לתוך צינור הדלוחין. לו היה ממש בטענה זו הרי שלכאורה לא היה מקום וצורך בהחלפת צנרת הדלוחין לפתרון הבעיה, ודי היה בניקוי הצנרת. אם אמנם כך היה – הרי שלא ברור מדוע לשיטתה הסכימה להחלפת הצנרת בעלות של 5,500 ₪.