מזור נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בפני תביעה על סך של 33,500 ₪ שעילתה התנהלותו של הנתבע כלפי התובע, והנזקים שנגרמו לו בגין התנהלות זו.

טענות הצדדים

לטענת התובע, ביום 23.10.14 העביר אותו הנתבע מסניף בית הכרם בירושלים בו התנהל חשבונו לסניף רחביה, ללא שביקש זאת וללא הסכמתו.

לאחר העברה כפויה זו, אשר גרמה לתובע טרחה רבה, הן בהגעה לסניף והן בהתנהלות מול פקידים שלא הכירו אותו, הובטחה לתובע הטבה בשיעור העמלות הנגבות ממנו, כפי שמפורט בכתב התביעה.

אלא שבפועל, נגבו עמלות בשיעורים גבוהים יותר מכפי שהובטח.

משהחל התובע לדרוש את שהובטח לו, בוטלו ההטבות כולן והוא גם נותק משירותי יעוץ ההשקעות באופן חד צדדי.

לטענת התובע, בגין כל אלה נגרמו לו נזקים כספיים המתבטאים בתשלום עמלות גבוהות יותר מכפי שהובטח לו ועלויות הגעה לסניף מרוחק, בו לא בחר לנהל את חשבונו וכן נזקים לא ממוניים שעיקרם פיצוי בגין הפרה חד צדדית של הסכם העמלות, עוגמת נפש, בזבוז זמן ועוד.

לטענת הבנק, התובע הוא זה שביקש לעבור סניף, ומעולם לא הובטחו לו שיעורי העמלות להם הוא טוען ומכל מקום, תוקפן היה קצר מכפי טענתו.

ניתוק התובע משירותי הייעוץ בוצע לאחר שנשלח לו מכתב על כוונה לעשות כן ובחלוף ימי ההתרעה ובפרק הזמן שבין משלוח מכתב הכוונה לבין הניתוק משירותי הייעוץ, נשלח לתובע מכתב לביטול ההטבות בעמלות בחשבונו החל מיום 22.7.15.

בדיון בפני חזר בו הנתבע מעיקרי טענותיו.