אחוואל נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונת שרשרת מיום 27.3.2016.

לטענת התובעת, בעודה נוסעת בנתיבה, הבחינה ברכב היוצא מחניה ועל כן בלמה בלימת חירום, כאשר תוך כדי בלימה נפגעה מרכב הנתבעים מאחור. לטענת התובעת, משיצאה מהרכב ומהלך הרוחות במקום, הבינה כי רכב הנתבעת 1 פגע ברכב הנתבע 2 שנהדף לעברה ופגע בה.

התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה.

הנתבע 2 שהיה הרכב השני בשיירה העיד כי רכב הנתבעת 1 פגע בו והדף אותו אל עבר הנתבעת 1, וממילא כך התרחשה התאונה.

נהג הנתבעת 1 העיד כי למעשה בזמן שבלמה התובעת פגע בה רכב הנתבע 2 והוא עצמו הצטרף לתאונה קיימת תוך שהוא "נושק" וגורם לפגיעה קלה ברכב הנתבע 2.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן שווה בין הנתבעת 1 ולנתבע 2.

לא הייתה מחלוקת כי התובעת ביצעה בלימת חירום למופע רכב היוצא מחניה. כמו כן, לא הייתה מחלוקת בין הנהגים כי התאונה התרחשה בזמן נסיעה. במצב דברים שכזה אני מוצאת כי הן הנתבע 2 שנהג ברכב השני בשיירה והן רכב הנתבעת 1 לא שמרו מרחק כנדרש אשר יכול היה למנוע את התאונה. שעה שהרכבים היו בזמן נסיעה בעת קרות התאונה, הרי ככל שהנתבע 2 היה שומר מרחק מרכב התובעת יתכן והיה מספיק לבלום ומכל מקום, ככל שהיה נהדף, הרי שבשמירת מרחק מרכב התובעת יכול היה להקטין את הנזק שנגרם. כך גם הדין גם כלפי נהג הנתבעת 1.

אני דוחה את טענת נהג הנתבעת 1 לפיה פגיעתו של הנתבע 2 הייתה מינורית, דו"ח השמאי שהוצג לבית המשפט על ידי הנתבע 2 מצביע על נזקים משמעותיים לרכבו וממילא כל טענותיו של נהג הנתבעת 1 כי מדובר בפגיעות קודמות, הרי שהן טענות בעלמא שלא הוכחו.

בנסיבות העניין ועל רקע האמור לעיל, אני מוצאת לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן שווה בין הנתבע 2 לנהג הנתבעת 1. בהתאם לכך, אני מחייבת כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,355.5 ₪ נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. וכן כל אחד מהנתבעים ישא בהוצאות התובעת בסך 350 ₪, סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: