ברק נ' החברה להגנת הטבע

1.התובע גילה לפתע כי משך 4 שנים, החל ממרץ 2011 עד מרץ 2015 הוא משלם דמי חבר חודשיים של 14 ₪ לחברה להגנת הטבע. התובע אינו שולל כי בשנת 2011 משביקש ליהנות מהנחה בדמי לינה המשולמים לבית הארחה של החברה להגנת הטבע הצטרף כחבר ונתן הסכמתו לשלם דמי חבר חודשיים. ואולם, לטענתו בהשוואה לכל דמי חבר אחר, הנוהג הוא כי "החברות" היא לשנה בלבד ומקובל לחדשה מדי שנה. בנסיבות אלה שעה שהחברה להגנת הטבע המשיכה לגבות ממנו דמי חבר חודשיים מבלי לאשרר הסכמתו מדי שנה טוען התובע כי עליה להשיב לו מלוא דמי החברות ששילם משך השנים.

2.מנגד, מציינת הנתבעת שבשנת 2011 הזמין התובע שירותי לינה ואירוח בבית שדה של הנתבעת ואף ביקש להצטרף כחבר בחברה להגנת הטבע. לטענתה, החברות בחברה להגנת הטבע אינה קצובה בזמן וכי התובע, ככל חבר, יכול היה להודיע בכל שלב כי הוא מבקש להפסיק חברותו. זאת ועוד, הנתבעת הפנתה לכך שהתובע שילם את דמי החבר בכרטיס אשראי וכי הוא מוחזק איפוא שידע לאורך כל התקופה כי הוא משלם את דמי החבר. עוד ציינה הנתבעת כי לפנים משורת הדין הסכימה להשיב לתובע סכום השווה ל-6 חודשי חברות.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

3.אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי התובע הצטרף כחבר בחברה להגנת הטבע בשנת 2011 וזאת כדי לזכות בהנחה בשירותי אירוח שהזמין באותה שנה. בנסיבות אלה ממילא לא יכולה להיות מחלוקת לגבי חובת התשלום של התובע את דמי החבר לגבי אותה שנה.

בצד האמור סבר התובע כי ככל תקופת חברות הרי זו מוגבלת לשנת חברות אחת ופוקעת בתום שנה. הנחה זו היא הנחה סבירה לאור הנוהג המקובל בהצטרפות כחברים למועדוני לקוחות, שירותים שונים, תיאטראות, מוזיאונים ועוד, בייחוד מקום בו החברות מותנית בתשלום דמי חבר.

4.יצויין כי לא הובאו בפניי ראיות שיש בהן לבסס הטעייה מצד הנתבעת ויש לקבל טענתה של הנתבעת כי הגם שהחברות לא פוקעת באופן אוטומטי בתום שנה, הרי שיכול כל חבר להודיע על הפסקת חברותו. ואולם, התובע שסבר – הנחה סבירה – כי החברות פוקעת בתוך שנה, למעשה יש לראותו כמי שהמשיך בתשלום דמי החבר החודשיים מעבר לשנת החברות הראשונה מחמת טעות.

5.בנסיבות אלה ועל-פי דיני הטעות, תוך שיקלול שיקולי צדק (ראו סע' 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) יש מקום לדעתי להורות על ביטול ההתקשרות מעבר לשנת החברות הראשונה. ואולם, אין מקום להשבה מלאה של דמי החברות הן משום שהחברה להגנת הטבע (ע"ר) הסתמכה על דמי החברות במסגרת תקציבה השנתי והן משום שלתובע אשם תורם חוזי בשיעור משמעותי לאי-ביטול החברות משך 3 שנים (החל מתום שנת החברות הראשונה אותה אין חולק שאישר).

6.בכתב התביעה הודה התובע שידע על תשלומי דמי החבר המנוכים מדי חודש באמצעות כרטיס האשראי שלו, אלא שסבר כי רעייתו אישרה את התשלום. מכאן שלא יכול להיות חולק שיכול היה להודיע בכל שלב על רצונו לביטול החברות והפסקת תשלום דמי החבר, ולא היה מקום לפנות אל הנתבעת לראשונה רק לאחר 3 שנים מתום שנת החברות הראשונה שאושרה.

גובה ההחזר:

7.כאמור, לגבי שנת החברות הראשונה אין מקום לביטול ההתקשרות. התובע הצטרף כחבר בשנת 2011 כדי לזכות בהנחה בשירותי לינה שמספקת הנתבעת.

מעבר לאותה שנה שילם התובע עבור 3 שנות חברות נוספות עד שהודיע לנתבעת על הפסקת חברותו. אמנם מדובר בטעות של התובע, שיש להניח שלולא הטעות לא היה ממשיך חברותו אצל הנתבעת, אלא שיש כאמור לקחת בחשבון הן הסתמכות של הנתבעת בתקציבה השנתי על דמי החבר המשולמים והן את אשמו התורם של התובע. מכל האמור מצאתי לחייב את הנתבעת להשיב לתובע סה"כ דמי חברות של שנה אחת (12 חודשים * 14 ₪ לחודש = 168 ₪) תוך ניכוי הסכום שכבר הושב (חצי שנת חברות).

יוצא איפוא שעל הנתבעת להוסיף ולהשיב לתובע סך של 84 ₪.

התוצאה: