הוד נ' בנק לאומי סניף 936

בפני תביעה על סך 33,400 ₪ שהוגשה ע"י התובע- לקוח סניף הבנק הנתבע.

עילת התביעה כפי שנטענה בכתב התביעה עסקה בהפסדים נטענים שנגרמו לתובע עקב ייעוץ שגוי עליו הסתמך בניהול תיק ההשקעות שלו בסניף הבנק הנתבע. הנתבעת טענה מאידך כי ככל והתובע בחר להסתמך על ייעוץ הבנק הרי שעשה כן כשידוע לו כי המדובר בייעוץ בלבד והינו המלצה לא מחייבת.

בדיו לפני העידו התובע עצמו וכן שני נציגי הבנק שלא היו מעורבים בשיחת הייעוץ הספציפית נשוא התביעה.

במהלך הדיון הובהרו טענות התובע כנגד הנתבעת-

"אני טוען כי בגלל שהם לוקחים דמי ניהול הם חייבים לקחת את ההפסדים על עצמם."

(עמ' 3 שורה 19)

בהתאמה, השאלות אותן ביקש התובע להפנות לנציגי הנתבעת עסקו בדמי הניהול אותם התבקש התובע לשלם לנתבעת (עמ' 5 שורה 32- עמ' 6 שורה 9) , וכך גם המוצגים אותם ביקש לצרף לתיק ביהמ"ש.

במהלך הדיון אף הוברר כי חלק מן המניות אותן רכש בעקבות שיחת הייעוץ לא גרמו לתובע הפסדים כלל. נציגי הנתבעת אף טענו כי התובע נשא בגין כך ברווחים.

התובע אף אישר טענת הנתבעת כי הינו משקיע בקיא בשוק ומתנהל בהתאם לשיקול דעתו בניהול תיקיו. עם זאת, לטענתו במקרה זה פעל בהתאם לייעוץ וזאת לאור השכנוע הרב שחש בדברי היועצת- אשר לא היה מבוסס לטעמו וגרם לו להפסדים שכן מכר מניות בחסר בעוד לו היה ממשיך להחזיק בהם היה מכסה הפסדיו.

משכך, גם לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, לא ברורה עד תום עילת התביעה בגינה הוגשה תביעה זו- האם טוען התובע כי יועצת הנתבעת פעלה ברשלנות? האם עילת תביעתו עניינה בגבייה מוגזמת לטעמו של התובע של דמי ניהול? ומהו הקשר שמבקש התובע לייצר בין דמי הניהול לבין ההפסדים הנטענים שנגרמו לו?

כך או כך, נראה כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו.

לאחר שהאזנתי לעדותו אני סבורה כי המדובר במי שהוא משקיע מתוחכם, המודע לנתיב בו הוא מעוניין להשקיע את כספיו, ואשר אינו מקבל את דברי היועצים לו כהוויתם. משכך, מתקשה אני להבין מדוע לטענתו אך הפעם בחר לפעול ע"פ עצת היועצת וזאת ללא כל הפעלת שיקול דעת מטעמו. זאת ועוד, הצדדים הסכימו כי יום לאחר השיחה בין התובע ליועצת יצר התובע קשר עם הנתבעת וביקש למכור את יתרת אחזקותיו במניות טבע אותן ייעצה לו היועצת למכור. אני מתקשה להלום מצב בו משקיע מנוסה כתובע, בחלוף כ-20 שעות, בחר על בסיס שיחה טלפונית, וללא כל בדיקה נוספת מצידו, להמשיך במכר המניות.

מהתרשמות ממכלול הטענות, נראה שקצפו של התובע יצא כנגד עמלות כאלה ואחרות אותן הוא משלם לנתבעת. כך גם עולה ממכתב התלונה ששלח לנתבעת לפיו עולה כי בעבר הגיעו עימו מנהלי הסניף הקודמים להסדרים כאלה ואחרים, כנראה בדמי הניהול מהקשר הדברים. כידוע, הזכות בידי התובע לנהל עסקיו במקום בו ליבו חפץ. ככל והוא אינו מעוניין לשאת בתשלומי העמלות, הרי שחופשי הוא לנהל עסקיו במקום שאינו סניף הנתבעת. עם זאת, על מנת להוכיח תביעתו במישור האזרחי חל עליו הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא הביא כל ראיה לפעולה רשלנית של הנתבעת בייעוץ, ואין בעצם העובדה כי בסופו של יום התברר כי עמדת היועצת לא התממשה בסופו של יום כדי להביא למסקנה הישירה לפיה הבנק או מי מטעמו התרשל. וראה לעניין זה קביעות ביהמ"ש לעניין התרשלות יועץ השקעות בתא ( ת"א34709/05 (  יצחק לוי נ' נפתלי מנדלוביץ (פורסם בנבו).