ת"ק 48066-07-14 ידיד נ' לוי

לפני תביעה קטנה של עו"ד לחיוב הנתבע, לקוחו, בתשלום שכר טרחה בסך של 1,582 ₪.

לטענת התובע, הנו עורך דין ונוטריון בהכשרתו המתמחה מזה 30 שנה במימוש זכויות שמקורן במאורעות מתקופת מלחמת העולם השנייה. התובע טוען כי נשכר על ידי הנתבע לטפל עבורו בהשגת מענק חד פעמי, בגין קורותיו במלחמת העולם השנייה, מקרן הסיוע, באמצעות וועידת התביעות של העם היהודי (להלן: המענק").

על פי הנטען בכתב התביעה משרדו של התובע הגיש תביעה למענק בשם התובע (צורפה לכתב התביעה). זו צלחה והתובע קיבל פיצוי בחודש יוני 2013 סכום של 2,556 יורו לחשבונו בבנק. חרף זאת, לטענת התובע, הנתבע אינו משלם לו את שכ"ט המוסכם בשיעור 10% מהפיצוי שקיבל. התובע גם פרט בתביעתו את שעות העבודה שהושקעו בעניינו של התובע שעלותן עולה על שכ"ט המוסכם שעל הנתבע לשלם. לטענת התובע, הנתבע חתם ביום 16.05.12 על ייפוי כוח לתובע (בעברית ובגרמנית) בו מצוין כי שכר הטרחה של התובע הוא 10% מהסכום שהלקוח יקבל. מדובר בייפוי כוח שנוסחו קבוע, ושאושר גם בידי וועדת התביעות של העם היהודי וכי גובה שכ"ט נקבע לפני שנים, ותואם עם וועדת התביעות של העם היהודי (להלן: "ועדת התביעות"). העתק ייפוי הכוח בגרמנית עליו חתם התובע, ותרגומו לעברית צורפו לכתב התביעה. לגבי ייפוי הכוח החתום על ידי התובע בעברית, נטען בכתב התביעה כי זה "הועלם" בנסיבות מחשידות .

התובע טען עוד כי באותו היום, 16.05.12, חתם הנתבע גם על הסכם שכ"ט (בעברית). גם לגבי הסכם זה טען התובע להיעלמותו בנסיבות מחשידות, והתובע צירף לכתב התביעה נוסח הסכם שכ"ט סטנדרטי שלו עם לקוחותיו.

התובע טען עוד כי כספי הפיצויים הועברו לחשבון הבנק של הנתבע, לאחר שבשלב הראשון הנתבע מסר פרטי חשבון בנק שאינם שלו. וועדת התביעות דורשה כי חשבון הבנק יהיה של הזכאי בלבד וכך נמסר לנתבע ולבנו. לכתב התביעה צורפה התביעה שהוגשה ע"י משרדו של התובע עבור הנתבע, שם מצוין כפרטי חשבון הבנק של הנתבע: בנק המזרחי.

הנתבע לא כפר בכתב ההגנה בקיומו של הסכם שכ"ט עם התובע, בייצוגו של התובע, וכן בכך שקיבל בעקבות טיפולו של התובע פיצוי בסכום של 2,556 יורו. לטענתו, בשל הסתבכותו עם השוק האפור, והכרזתו כ"חייב מוגבל באמצעים" והיות חשבונותיו מעוקלים, הסכים למסור את הטיפול בעניינו לתובע רק באם הפיצוי הכספי יועבר לחשבון הפיקדון של בנו, עו"ד אילן לוי, וממנו יועברו לנתבע. הנתבע טען כי עקב הסתבכותו הכלכלית לא היה טעם, מבחינתו, בקיום הליך לקבלת פיצוי כספי, באם כספים אלה ישמשו לכיסוי האוברדרפט שלו בבנק או לתשלום לנושיו, וכך הבהיר בנו, עו"ד אילן לוי, לגב' סילבי פינטו שעבדה במשרד התובע ואשר הציעה כי משרד התובע יטפל עבורו קבלת הפיצוי מגרמניה. פרטי החשבון של בנו, כחשבון לתשלום הפיצוי מגרמניה, נרשמו במסמכי היסוד להתקשרות עם התובע, ותמוהה בעיניו העובדה שמסמך זה "נעלם "ולא צורף לתביעה.

הנתבע טען כי בנו אף הבהיר נחרצות לגב' עדינה ממשרד התובע אשר הודיע לו כי ועדת התביעות תעביר את הפיצוי אך ורק לחשבון הבנק של הנתבע, כי היא מוזהרת מלהעביר את הכסף לחשבון הנתבע ומבחינתו עדיף שהכספים יישארו בגרמניה. לטענת הנתבע, אותה גב' עדינה פנתה אליו והוציאה ממנו בכחש את פרטי חשבון הבנק שלו .

עוד הוסיף הנתבע וטען כי מתוך כספי הפיצוי מגרמניה, בנק דיסקונט לשם הועברו הכספים, הסכים לשחרר לידיו כ-3,000 ₪.

בעדותו בפני, הבהיר התובע כי הוא באופן אישי לא העביר ולא מעביר את הכספים מגרמניה ללקוחותיו, והכסף עובר ישירות מוועדת התביעות ללקוח, וכי אותה גב' המוזכרת בכתב ההגנה כמי שהוציאה מהנתבע את פרטי החשבון שלו בבנק (עדינה) איננה עובדת שלו, אלא מנהלת מחלקת זכאות של וועדת התביעות. התובע דחה את טענת הנתבע לקיומו של הסכם שכ"ט מותנה בכך שהתשלום יועבר לחשבון אחר ולא לחשבונו של הנתבע, וטען כי מדובר בהסכם לא חוקי העולה כדי העדפת נושים והוא לא היה לוקח תיק כזה.

הנתבע העיד כי הוא במצב כלכלי קשה, ואישר בעדותו כי חתם על ייפוי הכוח נספח א' לתביעה וטען כי אמר לתובע לא לשלוח את הכסף לחשבונו כבר בהתחלת התהליך.

בנו של התובע, עוד אילן לוי העיד כי מתוך סכום הפיצוי שהועבר מגרמניה לחשבון אבי 8,000 ₪ קיבלו השוק האפור ואילו הם קיבלו 3,000 וש"ח על כך כל התרעומת. לדבריו הוא לא דיבר עם התובע לגבי הדרישה להעברת הכספים לחשבונו ולא לחשבון הנתבע, והסתפק בשיחה עם פקידת התביעות של התובע, הגב' סילבי פינטו שהיא זו שפנתה אליו.