תומר נ' אליהו ואח'

בפני תביעה לנזקי רכוש.

בתאריך 4.1.17 היה מעורב רכבו של התובע, מסוג טויוטה מס' 1841737 (להלן: "הטויוטה") בתאונת דרכים ברח' הביכורים בחיפה (להלן: "התאונה"). אשת התובע, גב' יעל תומר, נהגה בטויוטה בזמן התאונה. לגרסתה של גב' תומר, שהעידה בפני, היא נעצרה במעבר חציה, כשהיא הרכב השלישי בשרשרת הרכבים שעצרו במעבר. לגרסתה של גב' תומר, רכב של נתבע 1 (להלן: "הטנדר"), אשר הגיע למקום, לא שמר מרחק, התנגש בטויוטה והדף אותה אל הרכב שהיה בעצירה לפניה (פרוטוקול עמ' 1 ש' 22-25).

לפי גרסתו של נתבע 1, שנהג בטנדר בזמן התאונה, הוא ראה את הטויוטה כשהיא בעצירה, בלם, אך החליק בכביש והתנגש בה. בכתב ההגנה נטען כי עובר לתאונה בין הטויוטה לטנדר, טויוטה התנגשה ברכב שעמד לפניה. הנתבע הסביר במהלך עדותו, כי אינו יכול להעיד מידיעתו האישית האם הטויוטה התנגשה ברכב שעמד לפניה בטרם התאונה, אלא הוא הסיק זאת מתוך אמרתה של הנהגת שאמרה: "דפקת אותי פעמיים" (פרוטוקול עמ' 2 ש' 1-7). גב' תומר הסבירה כי הרגישה שתי מכות, ראשונה כאשר הטנדר של הנתבע התנגש בה, היא לחצה על הבלמים ואז הרגישה כי היא נמחצת בין שני הרכבים, בין הטנדר לבין הרכב שעמד לפניה, ולזה קראה המכה השניה (פרוטוקול עמ' 2 ש' 25-26).

אף אחד מהצדדים לא הזמין את נהג הרכב, שעמד במעבר חציה לפני הטויוטה.

לאחר ששמעתי את העדויות של שני הנהגים אני קובעת כי גרסתה של גב' תומר מקובלת עלי, ואקבע ממצאים עובדתיים על פיה. נתבע 1, בהגינות רבה, העיד בפני כי אין הוא יכול למעשה להעיד מידיעתו האישית כי התנגש בטויוטה רק לאחר שהאחרונה כבר עשתה תאונה עם רכב שעמד לפניה, אלא הסיק עובדה זו מאמרתה של גב' תומר, אמרה אותה הסבירה העדה, וההסבר מקובל עלי.

על כן אני קובעת כי כל הנזקים שנגרמו לרכבו של התובע נגרמו באשמתו הבלעדית של נתבע 1 אשר לא שמר מרחק, נסע במהירות שאינה מותאמת לתנאי הדרך ולא הצליח לבלום את רכבו כשראה רכבים עומדים במעבר חציה.

הנזקים הנתבעים:

כתוצאה מהתאונה הטויוטה הוגדרה על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח כאובדן להלכה, לאחר שמצא כי אחוז הנזק עומד על 50.18%. חברת הביטוח שביטחה את הטויוטה (להלן: "חברת הביטוח") שילמה לתובע סך של 129,900 ₪. בהתאם למסמך שהוגש לי מטעם השמאי, ההחלטה להגדיר את הרכב כאובדן להלכה ולא לתקנו הייתה החלטה של חברת הביטוח והשמאי ולא הייתה מעורבות של התובע בהחלטה זו. הדבר אף מתבקש מתקנה 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986.

רכבו של התובע עלה על הכביש באפריל 2016 ובמועד התאונה היה בשימושו של התובע כ- 9 חודשים עם קילומטרז' של 13,947 ק"מ.

לאחר שהרכב הוגדר על ידי חברת הביטוח כאובדן להלכה, וחברת הביטוח שילמה לתובע פיצוי בסך 129,900 ₪, התובע רכש רכב חדש מדגם זהה שמחיר הבסיס שלו עמד על 128,119₪ + 17% מע"מ (149,899 ₪). כמו כן, התובע הוסיף לרכב החדש שתי תוספות: קודן שעלותו 1539 ₪ +17% מע"מ ווו גרירה שעלותו 2,479 ₪ + 17% מע"מ, תוספות שהיו גם ברכב שניזוק בתאונה.