ת"ק 48038-05-14 כהן נ' נסים ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 4,356 ש"ח שעילתה הפסדים שנגרמו לתובעת מהגשת תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונת דרכים.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 30.1.2014 בשעה 19:15 לערך, נסע מר מוטי כהן, אשר נהג ברכב התובעת, בכביש עירוני ברחוב שנקר בחולון. מר כהן העמיד את הרכב בצד ימין של הנתיב, בסמוך למכוניות שחנו במאונך; דומם את המנוע; הפעיל את אורות האיתות; ויצא את הרכב משלא חש בטוב. משמאל לרכב התובעת, אך עדיין בנתיב הימני, רכבה הנתבעת 2 על קטנוע (היא עקפה את רכב התובעת). לפניה, בנתיב השמאלי (מתוך שניים), נהג הנתבע 1 ברכב שבבעלות הנתבעת 3 וחכור על ידו. לפתע סטה רכב הנתבע 1 לנתיב הימני, הדף את הקטנוע לכיוון רכב התובעת, והקטנוע גרם לו שריטות ומעיכות החל מאזור ידית דלת שמאל האחורית וכלה באזור הפנס הקדמי. התובעת – שבוטחה בביטוח מקיף – תבעה תגמולי ביטוח בגין התאונה, ועניינה של התביעה דנן בהפסדים שנגרמו לה מכך.

    

2. הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה כי בעת שרכבה על הקטנוע שלה בנתיב הימני, הבחינה בצד הדרך ברכב התובעת שחסם את חלקו הימני של הנתיב. היא האטה את מהירות נסיעתה עד שכמעט הייתה בעצירה, והתקדמה בזהירות רבה בתוך הנתיב הימני ומשמאל לרכב החוסם. בעודה עושה כן, נסע הנתבע 1 לכיוון הרמזור במהירות רבה, תוך שהוא מסיט את רכבו בחדות מהנתיב השמאלי לנתיב הימני כדי להיכנס אליו לאחר הרכב החוסם. לטענת הנתבעת 2, מר ניסים לא שם לב למיקומה בדרך; פגע בצד שמאל של האופנוע שלה; היא איבדה שליטה; נהדפה אל עבר רכב התובעת; והקטנוע נפל. הואיל ומהירות נסיעתה הייתה נמוכה, הצליחה הנתבעת 2 להישאר על רגליה חרף ההתנגשות. הנזק שנגרם לקטנוע היה נמוך מעלות ההשתתפות העצמית, ועל כן היא לא הגישה תביעה.

    

3. הנתבעים 1 ו-3 טענו בכתב ההגנה כי בעת שהנתבע 1 נהג ברכבו בנתיב השמאלי, הוא הבחין ברכב התובעת עומד בצד הנתיב הימני. או אז הוא לפתע נפגע מהקטנוע של הנתבעת 2, אשר ניסה להידחף בינו לבין רכב התובעת. בעשותו כן פגע הקטנוע ברכב התובעת וגרם לקרות התאונה. הנתבעים 1 ו-3 סבורים כי האחריות לתאונה מונחת על כתפי הנתבעת 2 אשר נדחפה כאמור בין רכב התובעת לבין רכב הנתבע.

    

4. הנהגים כולם העידו לפניי וחזרו על עיקרי הגרסאות שטענו בכתבי הטענות. אולם בעוד שהתובע והנתבעת 2 גרסו כי רכב התובעת היה צמוד לימין והותיר די מקום למעבר הקטנוע בלא צורך להידחף; הנתבע 1 העיד כי רכב התובעת חסם את כל הנתיב באופן שחייב את הנתבעת 2 להידחף בין שני כלי הרכב כאמור. הנתבעת 2 הציגה לבית המשפט תצלומים ממועד התאונה שתועדו במצלמת המכשיר הסלולרי שלה, המראים בבירור כי רכב הנתבעת היה צמוד לימין באופן שהותיר די מקום בנתיב הימני למעבר אופנוע בלא צורך להידחף בין שני כלי הרכב (שני העמודים האחרונים לבמ/1).

    

5. על רקע זה אני סבור כי דין התביעה להתקבל. אני מקבל את גרסתם העובדתית של נהג התובעת ושל הנתבעת 2 לאופן קרות התאונה, דהיינו שהנתבע 1 סטה מהנתיב השמאלי אל עבר הנתיב הימני בחוסר זהירות ובלא ששם לב לקטנוע. כפועל יוצא נפגע הקטנוע; הנתבעת 2 איבדה שליטה עליו; הוא נהדף אל עבר רכב התובעת וגרם לנזק. טענתו העובדתית של הנתבע 1 שלפיה לא היה לנתבעת 2 די מקום למעבר הקטנוע בין שתי במכוניות אינה מתיישבת עם התצלומים שהוגשו וכן עם רוחב הדרך, אשר חזיתי בה בזירה הווירטואלית של התאונה באמצעות תוכנת "גוגל מפות". הנתבעת 2 ביצעה עקיפה של רכב אחר מצדו הימני; לא הוכח שהיא נקטה בחוסר זהירות כשעשתה כן; ולא הוכח – מבחינת עובדתית – כי התאונה נוצרה כתוצאה מרוחבו הצר של המעבר בין שתי המכוניות. ההיפך הוא הנכון: הוכח שהנתבע 1 נהג בחוסר זהירות כשסטה מנתיב ובכך גרם לתאונה. יובהר כי הנתבעות 1 ו-3 לא טענו לאשם תורם כלשהו מצדו של נהג התובעת.