ת"ק 47996-03-16 שמילוביץ נ' הקרן לטיפול בחסויים-חיפה

התובע, הגיש תביעה כספית על סך 33,500 ₪ נגד הנתבעת בגין עוולת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. התובע הינו בנה של גב' שמילביץ דבורה ז"ל (להלן: "החסויה"). הנתבעת מונתה כאפוטרופוס לרכושה ועניינה של החסויה בצו מיום 14/8/11 (נ/1).

עילת התביעה הינו מכתב עובדת סיציאלית מטעם הנתבעת, גב' כרמית שמיר מיום 23/1/12 (צורף לכתב ההגנה ולא לכתב התביעה), בו נכתב, בין השאר כי התובע הינו חולה נפש עם עבר של אלימות כלפי אמו. המכתב הופנה לעובדת הסוציאלית בבית האבות, בו שהתה האם. התובע טוען כי האמור במכתב אינו אמת, וכי המכתב הגיע גם לאחיו וגרם לו נזק של ממש.

הנתבעת טוענת כי מונתה על מנת לדאוג לענייני החסויה, וזאת לאחר שבית המשפט לענייני משפחה בתיק א"פ (חיפה) 21288-08-11 קיבל תסקיר פקידת סעד. דו"ח עובדת סוציאלית לסדרי דין, גב' ענת סין-הרשקו מיום 1/3/11 צורף לכתב ההגנה (להלן: "התסקיר"). הנתבעת טענה כי החסויה הועברה לבית האבות עוד ביום 23/8/10 מכח צו הגנה על רקע הזנחה ואלימות של בנה. ההחלטה בתיק זה לא הוצגה לעיוני, ולאור אופי התיק-חסויה, אך הנסיבות נזכרות בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 1/3/11. התסקיר מיום 1/3/11 כולל התייחסות לתובע כמי שהזניח את הטיפול באם, לפי המצב בו נמצאה ע"י העובדת הסוציאלית, טענות להתעללות על בסיס דיווחי מטפלות, התבטאות של התובע ודברי החסויה. העובדת הסוציאלית התרשמה כי התובע אינו מתאים למינוי כאפוטרופוס לחסויה, כי הוא נוהג באלימות מילולית ותוקפנית כלפי המטפלים והחסויה, ולא פועל לטובתה. חוות הדעת לעניין היותו סובל ממחלת נפש התבססה על שיחת טלפון עמו ומידע מעובדת סוציאלית של המשפחה. הנתבעת גם צירפה מכתב של בית האבות אל הנתבעת מיום 1/9/11, שם נרשם כי התובע נחשד בניצול כלכלי והתעללות באמו, וכי ביקוריו אצלה בבית האבות גרמו לה לאי שקט.

לטענת הנתבעת, האמור במכתב נשוא התביעה מוען לנמענת אחת בלבד, ונבע מפנית בן אחר של החסויה (מר רוני שמילוביץ') לפיה התובע ממשיך ומטריד את החסויה בבית האבות, אף מנסה להחתימה על מסמכים במצבה הדמנטי. הנתבעת טוענת כי האמור במכתב נעשה מכח מינויה וחובתה להגן על ענייני החסויה, לא היווה לשון הרע, היווה חזרה על דברים שנטענו ע"י בן אחר של החסויה או שנכתבו בעבר על ידי שתי עובדות סוציאליות, אחת מעיריית חיפה ואחת מבית האבות מיום 1/9/11, ובכל מקרה נעשה בתום לב. הנתבעת גם טוענת להגנת "אמת דיברתי" ודורשת כי התובע יחשוף את תיקו הרפואי ואת תיק בית המשפט משנת 2010 בגין הוצאת האם מהבית, בו גרה עימו, על מנת לאמת את הדברים.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות, שהוצגו לי, אני קובעת כי המכתב נשוא התביעה מיום 23/1/12 אינו מהווה לשון הרע, וזוכה למספר הגנות.

התסקיר מהווה תעודת עובד ציבור, ואושר בהחלטת בית המשפט למשפחה מיום 14/8/11 על מינוי הנתבעת. גם אם התסקיר כולל את האמרות בעניין מחלת נפש והתעללות באם, שלכאורה פוגעות בשמו הטוב, אין זה בסמכותי לדון בתוכן האמור בו. לאחר קבלת התסקיר נתן בית המשפט המוסמך את החלטתו, ולא תתאפשר תקיפתה באופן עקיף בבית המשפט לתביעות קטנות. התובע אישר גם כי היה בדיון בשנת 2010, בו הסכים להוצאת אמו לבית אבות בהליך, שהוא יזם (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 3-5). כאמור ההחלטה לא הוצגה, ולא נסתרו טענות הנתבעת בעניין הסיבות להוצאת האם מהבית לבית אבות.

התסקיר חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק. התסקיר הוכן בהוראת בית המשפט כחלק חיוני מהליך משפטי. בחוק איסור לשון הרע ישנה שורה של הגנות, וביניהן סעיף 13(5), השולל אפשרות להגיש תביעת לשון הרע אודות פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

(5)פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".