ת"ק 47956-03-15

לפניי תביעת התובעת נגד הנתבעת, שהיתה שכנתה ברח' נחליאלי, בחיפה, בטענה לפיה כלבתה של הנתבעת נשכה את התובעת ואת כלבתה, לאחר שהשתחררה מאחיזת הנתבעת ונכנסה לחצר בית התובעת.

העובדות, שאינן במחלוקת הינן כי הנתבעת יצאה לטיול עם שלושה כלבים, שניים ביחד אחת ואחת, הכלבה "לייקה" נשוא התביעה, ביד אחרת.

התובעת יצאה מהבית המשותף עם שתי כלבות, אחת קשורה "נינה" ואחת, מבוגרת יותר, לא קשורה. כשפתחה התובעת את הדלת, יצאה כלבתה נינה קדימה, אז במהלך עשיית הצרכים ע"י אחד הכלבים האחרים של הנתבעת, השתחררה לייקה מאחיזת הנתבעת ונכנסה לחצר בית התובעת לכיוונה של נינה, כלבת התובעת.

התובעת נפלה על הרצפה, הנתבעת מיהרה לשטח בית התובעת, לקחה את לייקה ברצועתה, והתרחקה מהמקום עם שלושת הכלבים.

עוד מוסכם כי התובעת פנתה אל הנתבעת באותו יום, ולאחר מספר ימים בהזמנת התובעת הגיעו הנתבעת ובעלה לבית התובעת, התעניינו בשלומה, הביאו לה שוקולד והציעו לה פיצוי כספי בעלות הטיפול לכלבה נינה לפי קבלה שהציגה התובעת, ועוד סכום עבור הוצאות התובעת. התובעת דחתה את ההצעה ולא הושגה הסכמה. התובעת שלחה לנתבעת מכתב דרישה מעורכת דין, בת משפחתה, הנתבעת דחתה את הדרישה, ולאחר כשנה הוגשה התביעה.

המחלוקת הינה בעיקר בשאלה האם נשכה לייקה את התובעת, ואם כן מה נזקיה, ובשאלה האם כלבותיה של התובעת התגרו בכלבי הנתבעת. אין שאלה של רשלנות תורמת, באשר החוק קובע כי אחריות בעל כלב הינה אחריות קפידה.

בסימן ד'1 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נקבע:

"41א. נזקים שנגרמו על ידי כלב (תיקון: תשנ"ב)

בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

41ב. הגנות (תיקון: תשנ"ב)

בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה -