טאומן ואח' נ' אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ

לפני תביעה על סך 3,170 ₪.

התובעים טוענים כי באוגוסט 2015 נמנע אוטובוס של הנתבעת מלעצור בתחנה באשדוד וכי בשל כך נאלצו לנסוע במונית. התובעים מזכירים כי במועד האירוע נשוא התביעה היתה התובעת 2 לאחר לידה וכי נלווה אליהם בנם התינוק, שנולד פחות מחודש ימים לפני כן.

התובעים טוענים כי על הנתבעת להשיב להם את דמי הנסיעה במונית (220 ₪) וכן לפצותם בגין עגמת נפש (2,500 ₪), פיצוי בגין טרדה, טרטור והוצאות (1,000 ₪) ואבדן יום עבודה (450 ₪).

הנתבעת לא מכחישה את האירוע וטוענת כי לא ידוע לה מדוע לא עצר הנהג בתחנה. הנתבעת טוענת כי הצעת פשרה שהועברה לתובעים נדחתה וכי על התובעים לשאת באחריות לכך שנדרשה התדיינות מיותרת ויקרה בבית המשפט, שניתן היה לייתרה.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע ביקש להדגיש כי הנתבעת התנערה מאחריות במשך כשנתיים והזכיר כי רעייתו, התובעת, היתה לאחר לידה בעת האירוע. כן הוצג אישור המלמד על השתכרותו הממוצעת של התובע בחודשים מאי-יולי 2017.

המחלוקת בין הצדדים היא, למעשה, בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובעים. אין מחלוקת כי התובעים לא זכו לשירות אותו ציפו לקבל מהנתבעת והנתבעת אף מאשרת זאת בכתב ההגנה ומבהירה כי אינה יכולה להסביר את מקור התקלה. אחריותה של הנתבעת לנזקי התובעים אינה שנויה במחלוקת, לפיכך.

רק לאחרונה שב בית המשפט המחוזי ונדרש לאחריותה של חברת תחבורה ציבורית להעניק ללקוחותיה את השירות שהתחייבה להעניק. בית המשפט (רת"ק (ת"א) 3759-08-17‏ בלזם נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, כב' הש' א' כהן, החלטה מיום 8.8.17) שב וציין כי "יש לראות בחומרה מצב שבו אוטובוס אינו מגיע במועד הקבוע. תחבורה ציבורית אמורה להיות אמינה, מהימנה ולשרת את הצרכנים לפי תנאי הרישיון. עוגמת הנפש הנגרמת לצרכן הממתין לשווא בתחנה בימי גשם או בימי שרב, היא ברורה ומובנת."

אין באמור כדי לפטור את התובע מלהוכיח את נזקיו, בהתאם לנטל המוטל על תובע בתביעה אזרחית, ובכלל זאת בתביעת צרכן תחבורה ציבורית.

בהחלטה הנזכרת לעיל ערך בית המשפט סקירה של פסיקה עדכנית באשר לפיצוי הראוי בגין עגמת נפש, ומצא כי זו נפסקה (בד"כ) בסכומים של כמה מאות ₪ ועד ל-1,000 ₪, ובכלל זאת במקרים של הפרות חוזרות ונשנות של חובת הנתבעות באותם מקרים. במקרה דנן, יוזכר, עסקינן באירוע חד פעמי.

נוכח כל האמור, ושמצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את נזקיו הישירים (עלות הנסיעה במונית) ואת זכותו לפיצוי בגין עגמת נפש, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 1,200 ₪. לא מצאתי כי בנוסף לאמור יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין "טרדה, טרטור והוצאות" (המתגלמים בפיצוי של עגמת הנפש) ולא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את הפיצוי בגין אבדן ימי עבודה ואת עלותם (הראיות שהוצגו מתייחסות לממוצע השתכרות כשנתיים לאחר האירוע נשוא התביעה ואינן נוגעות לענייננו).

הסכום שנפסק ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.