פסק דין 47701-11-13

במסגרת התובענה שלפניי מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע 1 במסגרת תאונת דרכים שארעה ביום 23/7/13.

התובעת 2, אשר נהגה ברכב התובע במועד התאונה, והנתבע 1, הנהג ברכב האחר, העידו לפניי בנוגע לנסיבות התאונה.

לאחר ששמעתי את שני העדים אני רואה לנכון לקבוע כי האחריות לקרות התאונה רובצת בנסיבות המקרה על הנתבע 1, וזאת בין היתר בשים לב לנקודות הבאות –

התובעת טענה כי כאשר נסעה בנתיב הימני מבין הנתיבים שבנתיב נסיעתה ברח' קפלן, מתוך כוונה לנסוע ימינה ברמזור, סטה הנתבע, שנסע בנתיב השמאלי ונכנס ברכבה, שעה שהוא מנסה לעבור למסלול הימני ולעקוף את הרכבים העומדים לפניו, רכבים אשר החליפו ביניהם פרטים, ככל הנראה לאחר תאונה.

לשיטתה סטיית רכב הנתבע ארעה לאחר שמרבית רכבה כבר חלף את רכבו, ושעה שרכבה היה מקביל לרכב שעמד לפניו. התובעת העידה כי לפניה נסעו רכבים בכביש, אשר פנו זה מכבר לימין, וכי הנתיב בו נסעה נועד לפניה ימינה בלבד, והיא נסעה בו החל מרגע פנייתה אל תוך רחוב קפלן בו ארעה התאונה, הואיל והנתיב הימני הוא הנתיב היחיד ממנו ניתן לפנות ימינה באותה צומת מרומזר שבסמוך לו ארעה התאונה, והפניה ימינה מובילה בדרך הקלה והמהירה ביותר לביתה מאותו מקום.

התובעת העידה עוד כי היא נוסעת בצומת זה באופן תדיר, וכי היתה בדרכה הביתה עם ילדיה הקטנים, אותם אספה קודם לכן מגיסה וגיסתה, הגרים בסמיכות למקום התאונה.

התובעת נדרשה להבהיר מדוע במסגרת כתב התביעה טענה כי היתה במצב עמידה ברמזור שהמופע בו אדום בשעת התאונה בשעה שבעדותה העידה כי למעשה המופע ברמזור כבר התחלף לירוק והרכבים שלפניה כבר נסעו והיא עצמה החלה בתנועתה קדימה, בנתיב הימני בשעת התאונה, וזו הבהירה כי את כתב התביעה לא ניסחה היא עצמה, ואולם בכל מקרה הארועים ארעו כפי שדיווחה במועד חקירתה כאן וכפי שתוארו בטופס ההודעה.

עיון בטופס ההודעה שמסרה התובעת לחברת הביטוח מלמד כי גירסתה המקורית דומה עד זהה לגרסתה בביהמ"ש, ואני מוצאת לנכון לקבל את הסברה בנוגע לכך שניסוח כתב התביעה נעשה בידי אחרים בעבורה ועל כן אינו מדויק.

הנתבע גרס כי התובעת ביקשה לעקוף את עומסי התנועה בנתיב השמאלי וכי בשל כך, ועל אף כוונתה לפנות שמאלה ניסתה לעקוף דרך המסלול הימני שהיה פנוי מתנועה, ובעשותה כן נצמדה לרכבו, בשעה שהוא עצמו הסיט את ההגה לשמאל עוד בטרם החל בעקיפת הרכבים שלפניו.

הנתבע אישר כי התכוון לפנות שמאלה, וכי לאור העובדה שלפניו עמדו רכבים אשר החליפו ביניהם פרטים, הסיט את ההגה ברכבו לשמאל והתכוון להיערך לעקיפה אך בטרם הספיק להזיז את רכבו או להתבונן במראת הצד נחבט רכבו מרכב התובעת שעה שנצמדה כאמור לרכבו.

הנתבע טען כי ראה את התובעת פונה שמאלה לאחר שהחליפו ביניהם את הפרטים ונפרדו לדרכם. עוד טען כי צילם את הרכבים ותיעד את התאונה אך כל זאת עשה במכשיר טלפון ישן שאותו החליף בינתיים.

לבסוף אישר הנתבע כי אמר לתובעת שתמשיך לצלם את הרכבים, ואף אישר כי הסיט את ההגה ברכבו בחזרה קדימה, אך הכחיש כי השיג רכבו לאחור לאחר הפגיעה, כגירסת התובעת. לטענתו, הסיט את גלגלי רכבו בחזרה קדימה לאחר הפגיעה מחשש שמא ייפגע רכבו מרכבים אחרים. לדבריו, הפגיעה ברכב התובעת נגרמה מגלגלי רכבו בלבד, בהם כאמור השתפשפה התובעת, ולכן לרכבו לא נגרם כל נזק, והנזק ברכבה אינו אלא נזקי צבע בלבד.

כבר בשלב זה אציין כי התובעת הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש. עדותה היתה סבירה והגיונית ולמעשה מתיישבת טוב יותר עם השכל הישר ועם התמונות שצילמה מאשר גירסת הנתבע. עיון בתמונות מלמד כי רכב הנתבע מצוי בסטיה לעבר מסלול הנסיעה הימני, ועובדה זו תומכת בגירסת התובעת. גם עדותו כי הסיט את גלגלי רכבו לאחר התאונה מתיישבת עם גירסת התובעת כי הנתבע בחר לשנות את מצבו של רכבו בטרם צילמה התובעת את התמונות לשיבוש תמונת המצב. עיון בצילומי רכב התובעת, כפי שצולמו על ידי השמאי מטעמה מלמד כי ברכב כיפוף כלפי פנים, מלבד השריטות, ונדמה כי יש באלו כדי לתמוך בגירסתה כי הנתבע הסיט את רכבו אל עבר רכבה לאחר שמרבית רכבה עבר זה מכבר את רכבו, בשונה מגירסת הנתבע לפיה התובעת היא ששרטה את גלגלי רכבו בשעה שנצמדה אל הרכב (מה שהיה יוצר שריטות אורכיות בלבד, ללא כיפוף).