לוי ואח' נ' נעים

לפני תביעה כספית ע"ס 33,000 ₪ על רקע יחסי שכירות בין הצדדים.

ביום 17.11.16 נחתם הסכם שכירות בין התובעת 2 לבין הנתבעת לפיו התובעת שכרה מאת הנתבעת דירה בקומת קרקע בבית משותף. בדירה התגוררו התובעת ובן זוגה, התובע 1. ביום 1.2.17 התובעים פינו את הדירה בהסכמת הנתבעת.

עיקר טענות התובעים

טרם החתימה על הסכם השכירות, התובעים הבהירו לנתבעת כי הם מעוניינים במקום מגורים שקט ולכן חיפשו דירה שמעליה לא מתגוררים דיירים או לחילופין דירה בה השכנים מבוגרים. עוד הבהירו במעמד החתימה על החוזה כי עזבו דירת מגורים קודמת נוכח הרעש בדירה מעליהם. הנתבעת טענה כי בדירה מעל מתגוררת אישה מבוגרת ולא ידוע על רעש. לכן, נחתם הסכם השכירות.

בדיעבד הסתבר כי בדירה מעל מתגוררת משפחה שהאשה התהלכה בנעלי עקב ויתר בני המשפחה גרמו לרעש. ביום 17.1.17 נערך בירור מול אחד מבני משפחת הנתבעת שהתגורר קודם לכן בדירה וזה מסר כי גם הוא סבל מהרעש מהדירה בקומה מעל אך הרעש היה נסבל.

בנוסף, התובעים גילו כי בדירה בעיית רטיבות חמורה שלא טופלה כראוי ע"י הנתבעת וכתוצאה ממנה נגרמה פטרת שגרמה נזקים רבים לבגדים, לריהוט, לריח נוראי ולעובש.

בהסכם השכירות הובטחו 2 מקומות חניה ובפועל לדירה מקום חניה אחד.

לאור האמור, מדובר בהטעיה ומצג שווא בגינם הודיעו לנתבעת כי הם נאלצים לעזוב את הדירה.

כפועל יוצא מבקשים התובעים כי הנתבעת תפצה אותם בסכומים הבאים: 8,500 ₪ עבור חודשיים וחצי דמי שכירות, 2,500 ₪ עבור הובלת חפצים ממקום המגורים הקודם, 1,500 ₪ עבור הובלת חפצים מדירת הנתבעת לדירת המגורים החדשה, 2,000 ₪ עבור עלות בסיס המיטה שניזוק ונהרס, 3,000 ₪ עלות המזרון אשר ספג ריח עובש, 2,000 ₪ עלות ארון 4 דלתות שניזוק ונהרס, 1,300 ₪ בגין התקנת מערכת אזעקה ומצלמות בדירה וכן פיצוי בגין הטרדה ואיומים, עוגמת נפש והוצאות משפט.

עיקר טענות הנתבעת