רווה נ' נקש ואח'

בפני תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע מסוג יונדאי מס' רישוי 97-368-33 (להלן: "היונדאי") כתוצאה מתאונה שהתרחשה בתאריך 1.2.17 בין רכבו לרכב של הנתבעת מסוג מזדה מס' רישוי 98-436-65 (להלן "המזדה") בסמוך לצומת גולני.

בהתאם לגרסת התובע, הוא נסע מכיוון טבריה לכיוון צומת גולני בנתיב ימני במהירות של 60 קמ"ש, העט לפני פניה למתחם הצומת גולני, מאחר וסבר כי זו הפניה הנכונה, בהתאם להוראות של תוכנת ניווט "וויז", אך הבין את הטעות והמשיך בנסיעה בנתיבו. מיד לאחר הפניה ימינה, אליה לא פנה התובע, הגיעה מאחוריו המזדה והתנגשה בו מאחורה לאחר שהנתבעת 1 לא שמרה מרחק בכביש (פרוטוקול עמ' 1 ש' 10-25).

התובע נחקר על ידי נציגת הנתבעת 2 ונשאר איתן בגרסתו. לשאלה, מדוע לא הזמין למתן עדות את אשתו שהייתה ברכב, טען כי האחרונה ישבה ברכב מאחור, ועל כן לא ראתה את התאונה וכי לאור העובדה כי מדובר בחופשת הקיץ, לא היה לו סידור לילדים ביום הדיון (פרוטוקול עמ' 2 ש' 5-6).

הנתבעת 1, שנהגה במזדה בזמן התאונה, העידה בבית המשפט כי נסעה במהירות של כ- 80 קמ"ש וראתה את היונדאי עומד על אי תנועה הצמוד לפניה ימינה לתוך מתחם של צומת גולני (פרוטוקול עמ' 3 ש' 14-20). לפתע, ללא איתות נכנס היונדאי לתוך נתיב נסיעתה, התיישר והחל בנסיעה אטית. הנתבעת טענה כי יציאתו של יונדאי לנתיבה הייתה כה פתאומית, שלא הצליחה לבלום עד הסוף את רכבה והתנגשה ביונדאי מאחור (פרוטוקול עמ' 20-27).

הנתבעת 1 ענתה לשאלות התובע, ואף היא נשארה איתנה בגרסתה.

שני הצדדים הגישו לעיון בית המשפט הודעות שמסרו לחברות הביטוח שלהם, אשר גם שם כל אחד מסר גרסה דומה לזו שמסרו בבית המשפט.

בפני שתי גרסאות קוטביות, כאשר אף אחד מהצדדים לא הביא כל ראיה או עדות נוספת באשר להתרחשות התאונה. התמונות של הנזקים יכולות להתיישב עם שתי הגרסאות, כאשר מחומרת הנזקים ברור כי שני כלי הרכב היו במהירות נמוכה בעת התאונה, דבר שיכול להתיישב עם שתי הגרסאות.

לטעמי, ניתן למצוא חיזוק לגרסת הנתבעת 1 בטענת התובע, לפיה התבלבל בפניה זמן קצר לפני התאונה, ורק ברגע אחרון הבין כי מתכוון לפנות בצומת הלא נכון. מכאן גרסתה של הנתבעת 1 לפיה ראתה את התובע עומד על אי-התנועה בין המסלול הימני למסלול הירידה לתוך המתחם, אליו בטעות התכוון לפנות התובע, היא גרסה אפשרית.

אציין, כי התובע בעת התאונה היה יחד עם ילדיו הקטינים ואשתו ברכב, אבל אף אחד מהם לא זומן מטעמו למתן העדות. טענתו של התובע,לפיה אשתו לא ראתה את התאונה, אינה מקובלת עלי, מאחר והאחרונה הייתה יכולה לשפוך אור על התנהלות התובע בטרם התאונה, האם נעצר באי- תנועה, כפי שנטען על ידי הנתבעת 1, או המשיך לנסוע באותו נתיב במהירות נמוכה - לשם כך לא היה צורך כי תשב בקדמת הרכב.

ההסבר של התובע כי לא נמצא סידור לילדים, ועל כן אשתו לא יכלה לבוא להעיד, אינו מקובל עלי. התובע ידע על מועד הדיון מראש ויכול היה לדאוג להגעת עדיו לבית המשפט במועד הדיון. הימנעות זו מהבאת עדה רלוונטית אני זוקפת לחובתו של התובע.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו ועל כן אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם הוצאות משפט לנתבעות בסך 300 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.