ת"ק 47496-06-14 ש' נ' ר' ואח'

לפניי תביעה שיסודה בשרידי מאבק ירושה בין התובע לנתבעים 1-2, במסגרתה נתבעים הוצאות תיקון ליקויים בדירה שנמסרה לתובע בהתאם להסכם בין יורשים שקיבל תוקף של פסק דין.

1.ביסוד התביעה עומד הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים מיום 31.1.2013, בין התובע לבין הנתבעים 1-2 (להלן: ההסכם בין היורשים"), במסגרתו נקבע בסעיף 10.2 בנוגע לדירה נשוא התביעה כדלקמן: "בתאריך 1.1.2014 תועבר החזקה בפועל, בדירה ברמת גן לידי א' ש' (התובע כאן- הח"מ) כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ, במצבה כפי שהיא במועד חתימת הסכם זה, במצב כפי שהיא כיום בכפוף לבלאי סביר...".

ההסכם בין היורשים אושר בפסק הדין שניתן ביום 14.02.2013 בתיק 31281-09-11 בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון.

2.התביעה הוגשה במקור נגד אחותו של התובע (היא הנתבעת 2) ונגד בעלה (הנתבע 1), החתומים על ההסכם בין היורשים שאושר בפסק הדין וכן כנגד בתם (היא הנתבעת 3) שהתגוררה בדירה, עד למסירתה לתובע. הנתבעים עתרו להעברת הדיון בתביעה לבית משפט לענייני משפחה מהטעם שלו הסמכות העניינית לדון בתביעה, בהיות התובע והנתבעת 2 אחים וכן משעניינה של התובענה נוגע לסכסוך ירושה שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. התובע ביקש למחוק את אחותו, הנתבעת 2 ועל פי החלטתי מיום 08.03.2015, לא מצאתי לקבל את הבקשה להעברת הדיון והתביעה נדונה בפניי כנגד הנתבעים 1 ו-3.

טענות הצדדים

3.לטענת התובע, בניגוד להסכם בין היורשים אשר אושר בפסק דין, הדירה נמסרה לו כשהיא הרוסה וניזוקה בזדון, באופן שהיא מסוכנת ואינה ראויה למגורים. התובע צירף לחוות דעתו חוות דעת שמאית מיום 15.07.203 בנוגע לדירה קודם שנמסרה לו, וכן חוות דעת שמאית מיום 11.01.2014 בדבר מצב הדירה לאחר שנמסרה והוא תובע את הוצאות תיקון הדירה, בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וכן אובדן דמי שכירות ועוגמת נפש, כדי סכום תקרת בית המשפט.

2.בכתב התביעה טוען התובע כי יום לפני מועד מסירת הדירה, ה- 31.12.2013, עת שחלף במקום בו נמצאת הדירה, ראה את הנתבע 1 מפרק את מנועי המזגנים בדירה, והזהירו שלא לעשות כן אך זה המשיך במעשיו, כשבמקום נוכחת הנתבעת 3. ביום 01.01.2014 נמסרו מפתחות הדירה לבנו של התובע, לטענת התובע, "באישון לילה" כשבדירה חושך מוחלט, כיוון שהחשמל נותק וחובל. למחרת, כשהתובע הגיע לדירה ראה כי זו ניזוקה ומוצפת מים. כן טוען התובע כי הנתבעת 3 לא סילקה את חובותיה לעיריית רמת גן ולחברת החשמל.

3.הנתבעים מכחישים כל קשר לנזקים הנטענים בדירה וטוענים כי לא חיבלו בזדון באף מערכת חיונית של הדירה. לטענת הנתבעים, ביום 27.12.2013 בעת שהנתבעת שהתה בדירה עם מובילים לצורך פינוי הדירה, התפרץ לדירה אדם שהציג עצמו מטעם התובע דרש את מפתחות הדירה, קילל את הנתבעת 3 איים עליה ונקט כלפיה באלימות פיסית, עד שברח בעקבות שכן שנזעק למקום. הנתבעת 3 הגישה כנגד אותו אדם תלונה במשטרה. אשר למסירת הדירה, טוענים הנתבעים כי הנתבעת 3 ניסתה לתאם עם התובע את המסירה, אולם זה שלח את בנו יחד עם אותו אדם אלים שהופיעו בדירה ביום 27.12.2013 בשעה 21:30, המועד שתואם בין הצדדים. הנתבעת 3 טוענת כי מסרה את מפתחות הדירה לבנו של התובע, ביקשה כי יכנסו יחד לבדוק את הדירה וכי בנו של התובע יאשר כי זו נמסרה כיאות, אולם בנו של התובע נכנס יחד עם החבר האלים לדירה וסירב לתת לנתבעים להיכנס. לטענתם השימוש שעשה התובע כבעל זרוע וכן סירובו במפגיע לרשום פרוטוקול מסירה במועד מסירת החזקה של הדירה, יחד עם הנתבעים, מלמד על חוסר תום לבו.

4.בכתב ההגנה מאשרים הנתבעים כי לקחו מהדירה, קודם למסירתה, פריטים שהם רכושם הפרטי של הנתבע 1 והנתבעת 3 ולא היו חלק מהדירה, כדלקמן: בלוני הגז, חלון דקורטיבי אומנותי בחדר אמבטיה, אטמור שהחליף את דוד השמש שהיה בדירה, ארון אמבטיה ושני מזגנים.

דיון והכרעה

5.הצדדים העידו בפני וחזרו על טענותיהם. כן העיד בפניי השמאי שגיא שבדק את הדירה לאחר מסירתה לתובע. השמאי ברינקר, שחוות דעתו מיום 15.07.2013 צורפה לכתב התביעה לא הובא על ידי התובע לעדות, אף שהנתבעים עמדו על חקירתו ועל פי החלטת כב' השופטת אמיר מיום 17.09.2014, אין בידי התובע להסתמך על חוות דעתו.

6.הנתבע 1 טען בעדותו כי רק אשתו (הנתבעת 2 שנמחקה מכתב התביעה) קשורה לדירה ולו אין קשר לתובע. 2 וכי התובע שיפץ את הדירה ואחר כך הזמין שמאי. לדבריו, התובע שלח את בנו עם שני עבריינים שלקחו את מפתחות, חסמו בגופם את חדר המדרגות והכו אותם ואז בנו של התובע נכנס לדירה ונעל אותה מבפנים ובעצת העבריינים ברח. אשר לשמאי טוען התובע כי הוא עובד עם התובע שהכתיב לו את תוכן חוות הדעת.

7.הנתבעת 3 אישרה בעדותה כי היא גרה בדירה 5 שנים, וכשמסרה את הדירה היה מצבה סביר וכי קודם למסירה, התובע לא ראה את הדירה. כן טענה הנתבעת 3 בעדותה כי קודם שעברה לגור בדירה הדירה, זו הייתה מושכרת והדיירים הקודמים גרמו בלאי ונזק, כך שהיא גרה בחורבה 5 שנים. בהמשך דבריה אישרה הנתבעת 3 כי שיפצה את חדר האמבטיה ב-120,000 ₪ וקנתה מזגנים. בנוגע למסירת הדירה, הנתבעת 3 טענה שהודיעה לתובע שבשעה 21:30 היא מסיימת לעבוד ויכולה למסור את המפתחות. התובע אמר שאינו יכול ושלח את בנו עם העבריין שתקף אותה מס' ימים קודם, והציג עצמו כחבר של התובע. הנתבעת הציגה את הודעתה במשטרה בעניין ומזכר מתיק המשטרה בו צוין: "קרוב משפחה שלא ברורה זהותו הוזהר על ידי משטרה שלא לשלוח אנשים לביתה". כן הוצגה הודעת הנתבע 1 במשטרה בנוגע לאלימות אותו אדם ביום מסירת הדירה. מוצגים אלה, בשוגג, לא סומנו בפרוטוקול הדיון והם מסומנים כמוצגים נ/1-נ/3 בהתאמה. לדברי הנתבעת בעדותה, בנו של התובע היה בדירה 10 דקות כשהם ממתינים בחוץ, אחר כך הוא נעל את הדלת והלך, וכי בעשרה ימים לאחר מועד המסירה, אפשר לעשות הכול. עם זאת הנתבעת 3 לא טענה בעדותה כי התובע הוא שהרס את הדירה, והיא מלינה על כך שהתובע לא נהג כפי שמקובל לגבי דירה מושכרת, היינו, עושים יחד את תהליך המסירה וקריאת המונים.

8.בדיון מיום 14.10.2015 הציג התובע תכתובת הודעות מסר בינו לבין הנתבעת 3 בנוגע למסירה. לדבריו, הנתבעת 3 הודיעה לו על שעת המסירה כשהיה בדרכו לחיפה, הוא הציע לנתבעת לדחות את המסירה למחרת, אולם הנתבעת 3 השיבה שאינה יכולה ואף הציעה להשאיר את המפתחות אצל השכן.

9.בחנתי ושקלתי את טענות הצדדים, את העדויות והראיות, את חוות דעת השמאי שגיא ואת הנטען בכתבי הטענות על נספחיהם. על יסוד כל החומר שבפניי מצאתי לקבל את התביעה בחלקה כנגד הנתבע 1 ולדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3.

10.על פי חוות דעת המהנדס ושמאי המקרקעין יגאל שגיא (להלן: "השמאי שגיא") בביקורו בדירה ביום 10.01.2014 נמצאו "בדירה ליקויים שונים, שחלקם נעשו בפירוק לא זהיר ובחלקם בזדון, ולפיכך הדירה אינה ראויה למגורים". (סעיף 1 לחוות הדעת). השמאי קבע כי בדירה נדרשים תיקונים לצורך הכנתה למגורים, אותם הוא מפרט בחוות דעתו בעלות כוללת של 35,000 ₪ (כולל מע"מ). בחקירתו בבית המשפט הבהיר השמאי את ההרס שמצא בדירה, וכדבריו:

"היה שם פירוק ברוטליות של אביזרי אינסטלציה וחשמל, פירקו כיור, ארונית מתחת לכיור בהנחה שהיו שם. השתמשו בשקעי חשמל, עקרו שקעי חשמל. ניתוקים של צנרת חשמלית ואינסטלציה הוציאו שלושה מזגנים" (עמ' 3 שו' 24-26). השמאי שגיא העיד שמצא את הכיור עומד על "כרעי ברזלים" (עמ' 4 שו' 6) "לא היה חלון" (שו' 8) וכי מצא פגמים בעץ באזור מנעול דלת ה"פלדלת". לדבריו: "התרשמתי שהדירה מעבר להיותה דירה ישנה נעשה בה ונדליזם על ידי מי שהשתמש בה" (עמ' 4 שו' 11).

11.השמאי שגיא אישר בעדותו כי חלק מהליקויים שמצא הינם בגין בלאי סביר וחלקם נעשו בזדון, וכי 70% מעלות התיקונים שקבע בחוות דעתו יש לזקוף בגין הרס הדירה, ולא כבלאי וכן כי ניתן לייחס 50% ממרכיב החשמל והאינסטלציה בעלויות שקבע בחוות הדעת, לנזק שנעשה בדירה.