ת"ק 47494-04-15 לוי נ' גולן ואח'

1.לפני תביעה מכח הסכם שירותי תיווך מקרקעין שנערך בין התובעת, מתווכת מקרקעין מורשית, לבין הנתבעים. סכום התביעה 22,453 ₪.

2.הצדדים אינם חלוקים על העובדות הבאות: התובעים ביקשו למצוא דירת למגורים בשכירות ועל רקע זה כרתו התובעת והנתבעים הסכם הזמנת שירותי תיווך ביום 25.4.2014. בהסכם התיווך פורטו מספר נכסים וביניהם גם דירה ברחוב התומר בזכרון יעקב (להלן – "הדירה"). בחודש מאי 2014 התובעת הפגישה בין בעלי הדירה לבין הנתבעים אולם הצדדים היו חלוקים ביניהם ביחס לדמי השכירות ולא הגיעו לעמק השווה, למרות מאמצי התובעת.

3.התובעת הסבירה כי בעל הדירה עמד בתחילה על קבלת דמי שכירות חודשיים של 7,000 ₪ ובעקבות מאמציה הסכים להוריד את דמי השכירות ל – 6,500 ₪. עוד טענה, כי באותה פגישה שהתנהלה בין הצדדים בתיווך התובעת, הצליחה בדי עמל להביא את בעל הדירה להסכים להורדה נוספת של דמי השכירות החודשיים ל – 6,250 ₪, אך הנתבעים עמדו על כך שדמי השכירות לא יעלו על 6,000 ומטעם זה בלבד לא בשל המשא ומתן לכלל עסקה באותו מעמד.

4.כעבור כעשרה ימים שוחחה התובעת עם בעלי הדירה ואלה עדכנו אותה כי מצאו שוכרים אחרים ואינם מתכוונים להשכיר לנתבעים את הדירה. כמפורט בכתב התביעה, התובעת עדכנה את הנתבעים בהתפתחות זו.

5.אין חולק כי לאחר מכן הנתבעים המשיכו וחיפשו דירות, בין באמצעות מתווכים ובין בעצמם, והתובעת העידה כי באותו זמן לא היו ברשותה נכסים נוספים שהתאימו לנתבעים ולא הציגה להם דירות אחרות.

6.על פי כתב התביעה, מספר ימים לאחר השיחה בין התובעת לבין הנתבעים התקשר הנתבע לתובעת ומסר לה כי יצר קשר עם הבעלים ומאחר שהנכס לא הושכר בסופו של דבר לאחר, הסכים לשלם לבעלים שכר דירה חודשי בגובה 6,250 ₪. על פי כתב התביעה, הנתבע התנער מהסכם התיווך והציע לתובעת פיצוי כספי בסך 2,000 ₪, סכום שאינו משתווה לשכר הטרחה הקבוע בהסכם.

7.על פי גרסת הנתבעים, כשבועיים לאחר הפגישה, ראה הנתבע 2 באתר האינטרנט "יד 2", כי הדירה נשוא כתב התביעה עומדת להשכרה. הנתבע התקשר לבעל הדירה ובא עמו במשא ומתן שבסיומו הסכימו בעלי הדירה והנתבעים על השכרת הבית החל מיום 15.7.2014 תמורת 6,000 ₪ לחודש למשך שנה, כאשר לנתבעים ניתנה אופציה לשכור את הדירה למשך שנתיים נוספות תמורת דמי שכירות של 6,250 ₪ בשנה הראשונה ו- 6,500 ₪ בשנה השנייה. הנתבעים טענו כי בכך הצליחו היכן שהתובעת נכשלה. הנתבע העיד, כי לא היו בידיו פרטיו של בעל הדירה לפני פרסום המודעה באתר יד 2 וכי לא רקם קנוניה כלשהי עם בעל הדירה כדי לקפח את שכרה של התובעת.

8.הנתבע אישר בעדותו כי התובעת היא אשר הציגה בפניו לראשונה את הדירה וקישרה אותו עם בעל הדירה וכי פנה אל התובעת מיוזמתו והודיע לה על דבר כריתת הסכם השכירות עם בעל הדירה ואף הציע לה תגמול כספי מסוים.

9.הנתבעים לא העידו את בעל הדירה ואף לא צירפו את ההסכם הסופי והחתום עמו אלא הסתפקו ב"חלקים רלוונטיים מחוזה השכירות על הדירה".