אבוטבול נ' סי.טי.אי גומובייל בע"מ

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 6,431 ש"ח שעילתה פגם בטלפון סלולרי חכם שנתגלה כשבוע לאחר רכישתו, אך הנתבעת – המוכרת והיבואנית – סירבה להחליפו או לתקנו במסגרת האחריות שנתנה.

העובדות

1.ביום 8.8.2014 רכשה התובעת בסניף הנתבעת שבסינמה סיטי ירושלים שני מכשירים סלולריים חכמים מסוג G3 שמייצרת חברת LG, ושילמה סך של 3,079 ש"ח בעד כל אחד מהם. במעמד הקנייה פתח מנהל החנות את האריזות והחליף את שני המטענים שסיפק היצרן במטענים מתוצרת Samsung בנימוק שהאחרונים טובים יותר ויטעינו את המכשירים ביעילות גבוהה מהמטענים המקוריים. סמוך לאחר הרכישה גילתה התובעת כי אחד המכשירים אינו נטען כיאות. לאחר כשבוע המכשיר הפסיק להיטען לחלוטין (אף שחיווי הטעינה שהופיע על גבי צג הטלפון עבד כנדרש), והסוללה התרוקנה עד לכיבויו. ניסיונות להטעינו במטען שקיבלה וכן במטען מקורי של LG – כשלו. ביום 20.8.2014 נטלה התובעת, המתגוררת באזור המרכז, חופשה כדי לנסוע לחנות שבה רכשה את המכשירים. מנהל החנות בדק את המכשיר וקבע כי הסוללה אינה תקינה. החלפתה נעשתה במקום והתובעת נשלחה לדרכה, ללא תיעוד של אופי התקלה ומהות הטיפול במכשיר. כעבור כעשר דקות, במהלך הניסיון הראשון להטעין את המכשיר (בחניון של הקניון), הוא לא הגיב למטען והתחמם במידה קיצונית. התובעת שבה מיד לחנות והציגה את הבעיה בפני המנהל.

2.בשלב זה ביקשה התובעת לבטל את העסקה ולקבל את כספה חזרה, או לחלופין לקבל מכשיר חדש במקום המכשיר התקול שסופק לה. מנהל החנות טען כי אין אפשרות לבטל את העסקה כיוון שהאריזה נפתחה ונעשה שימוש במכשיר (יוזכר כי היה זה המנהל שפתח את האריזה במעמד הרכישה), והציע לה למסרו לבדיקה במעבדת הנתבעת, המספקת אחריות למוצר. עוד נמסר לתובעת כי התיקון יארך כשבוע ימים, ולא כשבועיים כפי שנכתב בכתב האחריות שקיבלה. לאחר שהסבירה כי אין באפשרותה להיוותר ללא מכשיר טלפון נייד, מסרה לה הנתבעת מכשיר חלופי, שאף הוא, כך התברר בדיעבד, לא היה תקין. למחרת היום (21.8.2014) טלפן לתובעת מנכ"ל הנתבעת, הבטיח כי המכשיר ייכנס למעבדה מיד, והתחייב לעדכנה אישית תוך יום-יומיים בדבר אופן הטיפול. לאחר מספר ימים שבהם לא נוצר עמה קשר; ולאחר שניסיונות אינספור ליצור קשר עם הנתבעת ומנהלה עלו בתוהו (כעולה מפירוט שיחות יוצאות מחברת פלאפון שצורף לכתב התביעה), נמסר לתובעת כי הבעיה נעוצה במעגל הטעינה שבמכשיר, ושייקח מספר ימים עד שיגיע רכיב דומה מחו"ל והמכשיר יתוקן. עוד הובטח כי המכשיר יישלח עם שליח ישירות לבית התובעת עד ליום 28.8.2014. התחייבות זו לא קוימה, ובשיחה עם מנכ"ל הנתבעת מאותו היום מסר האחרון לתובעת כי הנתבעת לא הצליחה לתקן את הליקוי, ובכוונתה להעביר את המכשיר למעבדת היבואן הרשמי של LG בארץ – פעולה שתארך כשבועיים נוספים. התובעת מצדה התעקשה לבטל את העסקה, אך בשיחה נוספת עם מנכ"ל הנתבעת מסר לה כי ייתכן שהמטען שבו השתמשה להטענת המכשיר אינו תקין וגרם לו נזק. התובעת כפרה בכך והשיבה כי המטען שבו השתמשה סופק לה על ידי מנהל החנות, וברכב ישנו מטען מקורי של היצרן. לבקשתו, שלחה לו התובעת צילום של המטען בהודעת מולטימדיה, וחזרה על דרישתה לבטל את העסקה. המנהל ביקש לבדוק את העניין ואמר שישוב אליה מספר שעות מאוחר יותר. בסופו של אותו היום השיב מנכ"ל הנתבעת לתובעת כי הואיל והיה זה יום חמישי בערב, אין לו עם מי לאשר את הדברים ולכן תשובתו תידחה ליום ראשון (31.8.2014). שיחות שיזמה למנכ"ל הנתבעת לאחר מכן "סוננו" והודעות ששלחה והשאירה – לא נענו. ביום 10.9.2014 שוחח גיסה של התובעת (שנרתם לסייע לה בעניין) עם מנכ"ל הנתבעת ונמסר לו, לדבריו, כי המחלקה המשפטית של הנתבעת אסרה על המנכ"ל ועל אנשי החברה לשוחח בנושא עם התובעת ומי ומטעמה, ומעתה כל פנייה אליה תיעשה בכתב. מאז לא קיבלה התובעת התייחסות למצב המכשיר הפגום אשר נותר בידי הנתבעת.

3.התובעת היא סטודנטית העובדת לפרנסתה ולמימון שכר הלימוד, ועגמת הנפש שנגרמה לה מהתהליך ומאופן הטיפול בנושא הייתה רבה ולוותה בבכי ובחוסר ישע. היא מצאה את עצמה עם מכשיר סלולרי ישן ותקול, ובפועל שילמה סכום לא מבוטל על מכשיר שאינו נמצא ברשותה. היא הפסידה ימי עבודה ובזבזה שעות רבות בניסיון לקבל מענה, לשווא. התובעת עותרת כדלקמן: להחזר הסכום ששילמה עבור המכשיר בסך של 3,079 ש"ח; ריבית והצמדה עבור התשלומים בסך של 258 ש"ח; איבוד ימי עבודה בגין הגעה לחנות בסך של 800 ש"ח; החזר בגין תיקון מכשיר הטלפון הישן שהיה בבעלותה בסך של 300 ש"ח; הוצאות נסיעה בסך של 350 ש"ח; עגמת נפש בסך של 1,500 ש"ח והוצאות משפט.

4.הנתבעת – חברה העוסקת בשיווק מכשירים סלולאריים וציוד נלווה – מציגה את עצמה כמי שחרטה על דגלה את איכות השירות לשביעות רצון לקוחותיה, הנוהגת לספק שירות אדיב, אמין ומהיר. לדבריה, במקרים שבהם התקלות נובעות מפגם במכשיר עצמו היא אינה חוסכת זמן ומשאבים כדי לפתור את אותן ודואגת לבצע בדיקות מקיפות ומעמיקות, ככל שיידרשו, עד לפתרונן. הנתבעת טוענת כי המכשיר דנא נמסר למעבדת השירות כשהוא אינו נדלק כלל; וכי התובעת טענה שהפסיק לעבוד כשחיברה אותו למטען רכב. מבדיקה שביצעה הנתבעת עלה שהתגלה במכשיר "קצר מלא" המאפיין חיבור למטען שאינו מורשה או בלתי מתאים, כגון המטען שבו השתמשה התובעת. תקלות הנובעות משימוש בלתי מורשה או בלתי מתאים על ידי משתמשים אינם קשורים לנתבעת אינם בשליטתה והיא אינה יכולה לעשות דבר בנדון. ממילא אין הנתבעת אחראית לתקלות שנגרמו עקב שימוש בלתי תקין של בעל המכשיר. לגרסת הנתבעת, התובעת עודכנה בממצאים אלה ובכך שיש צורך בהחלפת לוח אם בתשלום מופחת של 900 ש"ח כולל מע"מ. לבקשת התובעת נשלח המכשיר למעבדת היבואן הרשמי כדי לבצע בדיקה נוספת. ממצאי בדיקה זו העלו מסקנה זהה. נכון למועד הגשת כתב ההגנה (14.12.2014), נטען כי התובעת מסרבת לאשר את התיקון ולאסוף את המכשיר מהנתבעת. סירוב זה, לשיטת הנתבעת, שומט את הקרקע תחת גרסת התובעת: היא גרמה לליקוי במכשיר עקב שימוש במטען לא מתאים, סירבה לתקנו, וכעת היא תובעת ביטול של העסקה. עוד נטען כי התובעת לא עמדה בחובת הקטנת הנזק המוטלת עליה.

מהלך הדיון

5.דיון ראשון התקיים ביום 15.6.2015. לאחר חילופי דברים קצרים לפרוטוקול, ולאחר דיון שלא לפרוטוקול (שבמסגרתו הציע בית המשפט לצדדים להידבר בניסיון להגיע לפתרון פרגמטי שיחסוך בעלויות, אך הדבר לא הסתייע), הציע בית המשפט כדלקמן: "ימונה מומחה אובייקטיבי למכשירים סלולריים אשר יקבל לידיו את המכשיר, את המטען ואת הכבל (גם את המטען שנמצא בבית וגם את המטען שנמצא ברכב). המומחה ייפגש עם הצדדים, ישמע מהם כל טענה שיבקשו למסור לו, לרבות מסמכים, ויקבע האם הקלקול במכשיר מקורו בטיפול רשלני של התובעת, או בפגם במוצר. המומחה ינסה לגבש איזו מסקנה יותר הגיונית מבין שתי האפשרויות על סמך החומר הקיים, וזאת גם אם חסר לו חומר. חוות דעתו של המומחה תהיה סופית ומכרעת ולאחריה יינתן פסק דין על סמך החומר הקיים ובלא צורך לקיים ישיבה נוספת, ואולם בית המשפט יהא רשאי לקיים ישיבה נוספת אם ימצא מקום לעשות כן. בשלב זה יישאו הצדדים בשכר טרחת המומחה בחלקים שווים ובפסק הדין הסופי ייקבע מי יישא בשכר הטרחה. ככל שעמדת התובעת תידחה במלואה, תשא התובעת בשכר טרחת המומחה. ככל שעמדת הנתבעת תידחה במלואה, תשא הנתבעת בשכר טרחת המומחה במלואו. ככל שתתקבל תוצאת ביניים, העניין יוותר לשיקול דעתו של בית המשפט". הצדדים הסכימו להצעה וניתנה להסכמתם תוקף של החלטה. בעקבות זאת אפשרתי לצדדים להידבר ישירות בניסיון לגבש הסכמה על זהות המומחה. משהדבר לא עלה יפה, מיניתי את מר אליעזר ברנע, מהנדס אלקטרוניקה, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – "המומחה"). הואיל ומדובר בתביעה קטנה, קצבתי את שכר טרחת המומחה לסך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ (לא כולל שאלות הבהרה וחקירה בבית המשפט). בהחלטת המינוי הוריתי כי המומחה ייפגש עם הצדדים פגישה אחת, ישמע מהם כל טענה ויקבל מהם כל חומר שיבקשו לתת לו, ויגיש את חוות דעתו 45 יום מהמועד שבו ישולם לו שכר הטרחה.

6.ביום 11.8.2015 הגישה הנתבעת "הודעה דחופה" שבה עתרה לבטל את מינוי המומחה מאחר שנתנה הסכמה למינוי מומחה בתחום הסלולר, ואילו לשיטתה מומחה לאלקטרוניקה אינו בעל מומחיות מתאימה לבחון את הסוגיות שהועברו לבחינתו. עוד טענה הנתבעת כי בניגוד להחלטה, המומחה עצמו לא נפגש עם הצדדים, אלא נפגש עמם אדם אחר, מר אלכסנדר פרינס, אשר עובד עם המומחה, אך הוא מהנדס מכונות בהכשרתו ואינו בעל מומחיות בתחום הרלוונטי. עוד הלינה הנתבעת על שכר הטרחה שגבה המומחה (1,500 ש"ח ומע"מ מכל צד), וטענה כי בתיקים אחרים נגבה סכום נמוך בהרבה. בו ביום ביקשתי את התייחסות המומחה ל"הודעה". ביום 21.8.2015 התייחסו המומחה ומר פרינס לטענות. הם הבהירו כי שניהם עובדים בצוות; הם נותנים מזה כעשרים שנה חוות דעת מקצועיות לבתי משפט; כי בית המשפט קצב מועד קצר להשלמת חוות הדעת, ועל כן – בעת שמר ברנע שהה בחו"ל – נפגש מר פרינס עם הצדדים וביצע את הפעולות הפורמליות: קבלת מכשיר הטלפון והמטענים וגביית שכר הטרחה. כמו כן צוין כי יש בידי המומחה הכישורים המקצועיים לבצע את הבדיקה אשר נוסחה בהצעה שקיבלה תוקף של החלטה; וכי בפגישה שקוימה עם נציג הנתבעת ובשיחה טלפונית עם נציג אחר שלה ניסתה הנתבעת להכתיב את אופן הבדיקה כך שהמומחה יבדוק אם קיים קצר במכשיר ותו לא. המומחה ציין כי הצעה זו אינה מקובלת עליו, לא מהבחינה העקרונית (מאחר שרק הוא יחליט כיצד תבוצע הבדיקה), ולא מהבחינה המעשית, מאחר שגם אם יתברר שיש קצר במכשיר כיום, אין לדעת מתי הוא נוצר, שכן המכשיר נמצא בידי הנתבעת זמן רב, וייתכן שהקצר נוצר במהלך הבדיקות שביצעה בו. המומחה גם דחה את טענות הנתבעת בדבר גובה שכר הטרחה. ביום 23.8.2015 קבעתי, על יסוד תשובת המומחה, כי עליו להמשיך בעריכת חוות הדעת והמינוי לא יבוטל.