ת"ק 47338-05-14 גולן נ' מילגם בע"מ ואח'

בתאריך 26.5.14, הגיש התובע את התביעה כנגד עירית חיפה (להלן: "הנתבעת 1") ונגד מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), לתשלום הסך של 10,600 ₪ וזאת בגין עיקול שהוטל על חשבונו של התובע על ידי הנתבעת 1, עקב דו"חות חניה שנרשמו כנגדו על ידי הנתבעת 1, בין השנים 1997-2007 וכאשר התובע גורס כי דו"חות אלה נרשמו שלא כדין.

בכתב התביעה מפרט התובע את טענותיו ועותר לחייב את הנתבעת 1 לפצותו בסך של 10,000 ₪ בגין הנזקים שגרמה לו ואילו לגבי הנתבעת 2, הינו עותר לחייבה בסך של 600 ₪, בגין הוצאות העיקול שגבתה הימנו, שלא כדין.

2 הנתבעות הגישו כתבי הגנה, המכחישים את טענות התובע.

הנתבעת 2 טענה, בין היתר, כי אין כל יריבות בינה לתובע, כאשר פעלה בהתאם להוראות והנחיות הנתבעת 1, כי אינה מוסמכת כלל לבדוק את טענותיו של התובע לעניין נכונות הדו"חות שנרשמו כנגדו על ידי הנתבעת 1 וכי על התובע להפנות את טענותיו לנתבעת 1 בלבד.

זמן קצר לאחר הגשת התביעה בתיק שבענייננו, בתאריך 9.6.14, ועוד בטרם שהוגשו כתבי ההגנה בתיק שבענייננו, הגיש התובע הודעת ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, בתיק עפ"א 14175-06-14, על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, בתיק ב.ש. 46/14, שבו החליט ביהמ"ש לעניינים מקומיים שלא לדון בבקשת התובע.

באותו ערעור עתר נציג המשיבה, היא הנתבעת 1, לדחות את הערעור.

בישיבת ביהמ"ש הראשונה שהתקיימה בערעור הנ"ל, בביהמ"ש המחוזי בחיפה, סיכמו הצדדים כי יבחנו את טענות המערער, הוא התובע בענייננו, כאשר המערער הודיע שם כי: "הגשתי בנדון גם תביעה קטנה כנגד העיריה וברור שאם יוחזרו לי הכספים, אזי אמחק את התביעה הקטנה" (עמ' 1 ש' 23-24 לפרוט').

בישיבת ביהמ"ש הנוספת שהתקיימה בתיק הערעור הנ"ל בביהמ"ש המחוזי, קיבלו הצדדים את הצעת ביהמ"ש לפיה כל הכספים שנגבו מהמערער במסגרת הליכי העיקול – יוחזרו לו, לרבות הוצאות הגביה.

המערער, הוא התובע בענייננו, הצהיר כי "בעקבות ההסכמה לעיל, אני אשלח הודעה לביהמ"ש לתביעות קטנות, בה הודיע כי אני מבקש למחוק את התביעה אותה הגשתי ולא לבקש הוצאות" (עמ' 3 ש' 15-16 לפרוט').

ואכן, כב' השופט יחיאל ליפשיץ, נתן בתאריך 14.9.14 תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.