ת"ק 47293-10-15 שלומי בסו נ' מעוף שירותי הדרכה (2004) בע"מ

רקע

בתאריך 25.10.15 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך של 13,000 ₪ בעקבות ביטול הרשמתה מיום 27.2.15 לקורס חשבי שכר שעתיד היה להפתח בחודש מאי 2015 (להלן: "קורס חשבי השכר"). בכתב התביעה שהוגש מטעמה אז, טענה התובעת כי החלטתה לבטל את הרישום לקורס באה בעקבות "נישואין וארגון חתונה" וכי הנתבעת אשר התחייבה להשיב לה את הסכום ששולם על ידה בעד הקורס בסך 5,950 ₪ בתוך 14 ימי עבודה ממועד הודעת הביטול, לא עשתה כן.

בכתב הגנתה מיום 17.12.15 טענה הנתבעת כי על אף שהתובעת ביטלה את הרשמתה לקורס ביום 13.3.15 (דהיינו בחלוף יותר מ- 14 הימים המקנים זכות ביטל והשבה על פי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-2010) היא הודיעה לה כי החליטה, לפנים משורת הדין, להשיב לה את כספה בניכוי 20% ממנו בלבד, על אף שבהתאם לתנאי ההתקשרות ביניהן רשאית היתה היא לגבות ממנה את התשלום במלואו, אלא שהתובעת ניתקה עמה כל קשר ולא הגיעה אל משרדיה לצורך קבלת ההחזר.

מועד הדיון בתביעה הנ"ל נקבע ליום 7.7.16. דא עקא, שביום 15.5.16 הגישה התובעת לבית המשפט כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו עתרה היא להחזר כספי נוסף (בסה"כ 15,000 ₪), בגין הפסקת לימודיה בקורס קודם אליו היא נרשמה אצל הנתבעת עוד ביום 2.9.14 (קורס הנהלת חשבונות 1+2) בעקבות מחלה קשה שאובחנה אצלה במהלך לימודיה בקורס זה (להלן: "קורס הנהלת החשבונות").

בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמה טענה הנתבעת כי "אמתלת המחלה, ככל הנראה עקב ייעוץ משפטי שקבלה התובעת", צצה לראשונה רק בזמן הגשת כתב התביעה המתוקן ובמהלך משא ומתן שהיה לה עמה לסיום ההליך בתביעתה המקורית, בדרך של פשרה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני במעמד התובעת ונציגת הנתבעת חזרו השתיים על טענותיהן הנ"ל והעלו טענות נוספות, אליהן אדרש להלן.

טענות התובעת 

בפתח עדותה בבית המשפט הודתה התובעת כי כתב התביעה המקורי שהוגש מטעמה הוכן "ללא ליווי מקצועי" וכי בעקבות נסיון הנתבעת להגיע עמה לפשרה בקשר אליו, היא החליטה להיעזר בשירותיו של עורך דין אשר הסביר לה כי הסיבה להפסקת לימודיה בקורס הנהלת החשבונות יכולה לשמש לה עילת תביעה כנגד הנתבעת גם כן.

בהמשך טענה התובעת כי היא פרשה מקורס הנהלת החשבונות שאמור היה להמשך כ- 15 חודשים, עוד בתחילתו ומיד לאחר מכן אישרה כי השתתפה במכינה למתמטיקה שנמשכה כחודשיים וכי היא פרשה "משהו כמו אחרי שבעה או שמונה חודשים" שבמהלכם החסירה שיעורים רבים בשל מצבה הבריאותי והשלימה את החומר בשיעורים פרטיים שניתנו לה בביתה על ידי המרצה בקורס.

בכל הנוגע לסיבות שהביאו לפרישתה ולמועד בו נתגלתה מחלתה, אמרה התובעת: "שנה בערך לפני.. שאיתרו את המחלה וגילו את הבעיה פניתי דרך הרופא למיון, הוא חשב שיש לי אפנדציט, זה היה במאי 2014. כשנרשמתי ללימודים עוד לא ידעתי מה המחלה שלי אבל ידעתי שיש לי בעיות. בכל פעם שהגעתי למיון עם אותה בעיה עשו בדיקות לשלול אפנדציט, קבלתי אנטיביוטיקה ותרופות לכאבים.... כשהתחלתי ללמוד הכל היה תקין, עבדתי והכל היה בסדר. זה התחיל בתקופת הלחץ לקראת החתונה, לקראת מאי ואז הגעתי למיון ונתקלתי במתמחה שהתעקש על בדיקות מסוימות שהביאו לאיתור הבעיה..." (ר' המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה המתוקן).

בשלב זה של עדותה, בו נציגת הנתבעת עוד לא נכחה בדיון שכן היא אחרה אליו בשל ארוע של נפילה ופציעה (כך הסתבר בדיעבד), אמרה התובעת: אני מבקשת אופציה לפתוח ולהשלים את הקורס", ואולם לאחר שנציגת הנתבעת הבהירה כי בהתאם לדרישות משרד הכלכלה היא תצטרך להתחיל את הקורס מחדש והצהירה כי הנתבעת מוכנה לאפשר לה לעשות כן ללא תשלום, הודיעה התובעת כי היא לא מסכימה להצעה זו ועמדה על כך שהנתבעת תשיב לה את מלוא כספה ששולם על ידה גם בעד קורס זה.

טענות הנתבעת

נציגת הנתבעת הצהירה בראשית דבריה כי לאחר בחינה מחודשת של הנתונים הנוגעים לקורס חשבי השכר בעקבות התביעה שהוגשה, מוכנה הנתבעת להשיב תובעת את מלוא שכר הלימוד ששולם על ידה לקורס זה בו היא כלל לא נטלה חלק, בניכוי של דמי ביטול בסך 100 ₪.

באשר לקורס הנהלת החשבונות טענה נציגת הנתבעת כי התובעת לא העלתה בפניה את נושא מחלתה בשום שלב שהוא וכי העובדה שהמרצה בקורס העניק לה שיעורים פרטיים בביתה לא היתה ידועה לה גם כן.