ת"ק 47290-06-14 שרייר ואח' נ' אלישייב ואח'

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים בתאונת דרכים מיום 28.6.13.

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין האחריות לתאונה והתביעה נסבה אודות היקף הנזק שנגרם לתובעים.

הנתבעת 2 (להלן: המבטחת) שילמה לתובעים סכום כולל של 22,600 ש"ח. התביעה שלפני כוללת שלושה ראשי נזק: סך של 1,000 ש"ח בגין מושב הבטיחות לתינוק לרכב (להלן: מושב הבטיחות), אשר ניזוק בתאונה; סך של 600 ש"ח בגין ההפרש בין הסכום ששולם בפועל לשמאי מטעם התובעים לבין הסכום שאושר על-ידי המבטחת; וכן סך של 620 ש"ח בגין ההפרש בין ירידת הערך בהתאם לחוות הדעת השמאית מטעם התובעים לבין ירידת הערך שנקבעה בחוות דעת נגדית מטעם המבטחת. אדון בראשי הנזק כסדרם.

התובעים תבעו סכום של 1,000 ש"ח בגין מושב הבטיחות, שהיה ברכב בעת התאונה וניזוק כתוצאה ממנה. בדיון שנערך טען תחילה, הנתבע 1 כי לא ראה מושב בטיחות ברכב לאחר התאונה, אולם עדותה של התובעת 2 (להלן: התובעת) בעניין זה היתה מהימנה עלי מאד. מכתב התביעה ומדבריה בדיון עלה, כי בעת התאונה היתה בתה התינוקת חגורה בכיסא בטיחות במושב הקדמי ברכב וכי לאחר התאונה הן פונו באמבולנס לבית החולים. התובעת הגישה לבית המשפט מסמך המפרט את התנאים להחלפת מושב בטיחות לאחר תאונת דרכים (ת/2), מהם עולה כי לאחר התאונה, חל איסור מוחלט לעשות שימוש נוסף במושב בטיחות זה. כן העידה התובעת כי פנתה לחנות בה רכשה את מושב הבטיחות, ואף שם נאמר לה – בדומה לרשום בת/2 – כי מקום בו פונו הנוסעים מן התאונה באמבולנס, יש להחליף את מושב הבטיחות.

לאור האמור, עלה בידי התובעת להוכיח את הצורך בהחלפת מושב הבטיחות שברכבה כפועל יוצא מן התאונה נשוא תביעה זו.

לעניין עלותו של מושב הבטיחות, התובעת צירפה לכתב תביעתה הצעת מחיר על-סך 1,000 ש"ח. נציג המבטחת טען כי ניתן לרכוש מושבי בטיחות במחירים נמוכים בהרבה, אולם התובעת העידה בעניין זה כי "הסלקל מההצעת מחיר מתאים לעגלה שיש לנו, אני לא יכולה לקנות כל סלקל" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 2). לאור האמור, מצאתי כי יש לפסוק לתובעת את נזקה בגין ראש נזק זה במלואו.

התובעים שילמו לשמאי מטעמם סכום של 1,600 ש"ח. לכתב התביעה צורפה חשבונית על סכום זה. המבטחת טענה כי חלה על התובעים החובה להקטין את נזקם וכי הסכום של 1,600 ש"ח חורג מן המקובל בשוק. לפיכך, אישרה המבטחת תשלום של 1,000 ש"ח בלבד בגין רכיב זה.