שליט נ' בר

רקע וטענות הצדדים 

בפני תביעה שהוגשה בהליך תביעות קטנות על ידי מר דניאל שליט (להלן: "התובע") כנגד מר יוסי בר (להלן : "הנתבע") בטענה לביצוע עבודה רשלנית שגרמה נזקים כספיים לתובע.

ביום 5.4.16, חוה"מ פסח הגיע הנתבע לשפץ את חדר המקלחת בביתו של התובע. התובע טוען כי הנתבע עבד בצורה מלוכלכת, לא מקצועית, שבר 40% מהקרמיקה תוך כדי עבודתו, והדביק את הקרמיקה בצורה עקומה. משכך נגרמו הנזקים שלהלן: עבודה מלוכלכת, גרימת סדקים בקירות ובתקרה שנסתמו בצורה חובבנית ופגיעה באמבטיה הישנה בכך שהורידו את הקרמיקה בלי הגנה. כמו כן קיים פגם אסתטי מאחר והתפשרו בסוג הקרמיקה. על אף שלא היה מרוצה שילם התובע 500 ₪ לנתבע, ולקח קבלן אחר. כעת מבקש פיצויים בגין הנזקים כאמור ועל עוגמת נפש.

הנתבע טוען מנגד כי לא עבד בצורה מלוכלכת קיצונית כפי שמתאר התובע. באשר לעבודה שבוצעה, טוען כי מידות הקרמיקה אינן מדויקות ומכאן שהיה צורך להדביקן באמצעות פטיש מיוחד ולכן נשברו- מה גם ששבירתן באמצעות מכות קלות מעידות על איכות ירודה. בנוסף טוען הנתבע כי לעניין הסדקים (וגם באשר לניקיון) אמר לו התובע שהוא מבין את הקשיים, וביקש שייעשה כמיטב יכולתו- וכך עשה. באשר לסדקים טוען כי מדובר בבניין ישן , והוא סגר כמיטב יכולתו כמוסכם. באשר לאמבטיה- טוען שריפד אותה ולא נגרם כל נזק. כשהגיע יום למחר נאמר לו שהתובעים לא רוצים בהמשך עבודתו ושולם לו 500 ₪, הוא התבייש והלך.

דיון בפני התקיים ביום 28.7.16, בו הצדדים חזרו על האמור בכתבי בי הדין, והתובע הראה תמונות צבעוניות של הנזקים.

דיון והכרעה

האם מתקיימת רשלנות?

מקובלנו כי התרשלת הינה מפגש בין חובת הזהירות, הפרתה, גרימת נזק וקשר סיבתי.

השלב הראשון הוא בחינת קיומה של חובת זהירות המושגית והקונקרטית המוטלת על הנתבע כלפי התובע. שנית, יש לבחון את קיומה של הפרת אותה חובת זהירות קונקרטית. בשלב השלישי עלינו לבחון מהו הנזק שנגרם והשלב הרביעי הוא הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק הנטען (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113,122 להלן "עניין ועקנין").

באשר ל חובת הזהירות צוין בעניין ועקנין, בעמ' 125:

"הדין מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק. זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. במסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית. היא עוסקת בקטיגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל).

ברי הוא כי הנתבע כמבצע עבודות בשירות התובע, חייב באופן מושגי וקונקרטי לנזקי התובע. עם זאת, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתמונות, סבורני כי לא הוכחה הפרת חובת הזהירות בביצוע הדבקת הקרמיקות מה גם שלא ניתנה לנתבע ההזדמנות לסיים את עבודתו.

נכון הוא שניתן להתרשם מהתמונות שהוגשו שהעבודה שבוצעה בפועל על ידי משפץ אחר, נקייה ומקצועית יותר מזו של הנתבע. אך יש לציין באותה הנשימה הן העובדה שלמשפץ האחר ניתנה ההזדמנות לסיים את מלאכתו דבר שנמנע מהנתבע, מה גם שזועק לשמיים ההפרש בין המחירים שכל אחד דרש. התובע סיכם שישלם לנתבע סך של כ 4,000 ₪ על ביצוע העבודה, בעוד שלשיפוצניק האחר היה מוכן לשלם 9,000 ₪.

אני מאמין לנתבע על כי הוא עובד בשיטה שונה, לשיטתו הוא מתחיל את העבודה בצורה אינטואיטיבית ולאחר מכן "מתקן" את התקלות, אולם כבר בתחילת עבודתו לא ניתנה לו ההזדמנות לתקן כפי שהוא נוהג לעשות. אציין שהנתבע הוא איש מבוגר העוסק בתחום שנים רבות. הוא נעלב מהתנהגות התובע, לקח את 500 ₪ והלך.

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו מוטל עליו.