פולונסקי נ' בן לולו

עניינה של התביעה שבפני נזקים שנגרמו לתובעת בגין השתתפות עצמית, כינון פוליסה והוצאות נוספות, בשל תאונת דרכים שארעה ביום 12/5/15.

לטענת עדי התובעת (בנה ועד נוסף), נסע הנתבע, נהג משאית, לאחור בחניון ופגע ברכבה. לתובעת נגרמו נזקים ברכב, היא פנתה לחברת הביטוח וזו שילמה לה תגמולי ביטוח למעט השתתפות עצמית, כינון פוליסה וכן נגרמו לה הוצאות נוספות ובזבוז זמן.

לטענת הנתבע, מדובר אכן היה בחניון, אך הוא לא נסע אחורנית. החניון היה להורדת סחורה בלבד ורכב התובעת לא היה אמור להימצא שם. ביציאה מהחניון הוא- הנתבע חסם את כביש היציאה, נהג התובעת החליט לנסוע ונכנס במשאית.

לאחר ששמעתי את העדים מצאתי לאמץ את גרסת עדי התובעת, שתאמו זו את זו. שני העדים העידו כי הנתבע נסע אחורנית ופגע ברכב התובעת, שני העדים תיארו מצב דברים זהה.

הנתבע הודה כי גרסת עד התובעת (שהמתין בחוץ בעת עדות בנה של התובעת), היא אמיתית, למעט הנסיעה אחורנית.

אולם, בכתב ההגנה תיאר הנתבע כי מי שנהג ברכב הייתה אישה, דבר שאינו תואם את המקרה שלפנינו. כן טען, כי התובעת נסעה קדימה ואחורה, דבר שאינו תואם את נסיבות המקרה שלפנינו.

זאת ועוד, מעבר לעובדה שעדות עדי התובעת הייתה אמינה וקוהרנטית, עדותו של הנתבע היו בה סתירות, וראה ההשוואה לגרסתו בכתב ההגנה, וכך לדוגמא טען בתחילה (ראה כתב ההגנה) כי המשאית עמדה, אך בדיון היום לא טען כך. אלא טען שהוא גם נסע במהירות של 2, 3 קמ"ש.

סוף דבר

אני מאמצת את גרסת עדיי התובעת ואני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1.סך של 1,508 ₪ שסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.