ת"ק 47146-11-15 שרון נ' זונשיין ואח'

תביעה שעניינה תאונת דרכים קלה בין התובע לנתבע 1 שבו נגרם נזק קל לרכבים. רכבו של התובע תוקן על ידי חברת הביטוח שלו והוא תובע השתתפות עצמית ואבדן פרמיות.

התאונה ארעה בפתחו של חניון ברחוב הרצל 40 בר"ג. תמונות החניון צורפו לכתב התביעה ושרטוט מוסכם הוגש בדיון.

הנתבע ביקש לצאת מהחניון ורכבו עמד סמוך לפתח החניון לפני שעבר את המדרכה ונכנס לכביש. באותה עת התובע פנה שמאלה מהכביש כדי להיכנס לחניון. בנקודה זו ארעה התנגשות קלה בין הפגוש דלת אחורית שמאלית של רכב התובע (סמוך לגלגל) לבין פינת הפגוש השמאלית של רכב הנתבע.

התובע טוען כי בזמן התאונה הנתבע היה בנסיעה ולכן ארעה התאונה. התובע טוען כי לאחר התאונה הנתבע הציע לו לתקן את הרכב ומכך הבין כי הנתבע לקח אחריות על התאונה.

הנתבע מכחיש וטוען כי עמד והתובע ביצע סיבוב חד מדי ולכן התחכך ברכבו. לטובת הנתבע העידה גם רעייתו שהייתה עמו ברכב ומסרה גם היא כי רכבם עמד. הנתבע מודה כי שוחח עם התובע, אך מסביר כי ניסה לסייע משום שחשב שמדובר בנזק קטן ומעולם לא נטל אחריות.

שמעתי את שני הצדדים, שניהם אנשים מכובדים ושוכנעתי כי כל אחד מהם מעיד אמת מנקודת מבטו. בנסיבות קיים קושי של ממש לקבוע איזו מן הגרסאות עדיפה וככל שאנו מדברים בראיות – הואיל והנתבע הביא לעדות גם את רעייתו שישבה ברכב משקל הראיות שלצדו גדול יותר. יתרה מכך, התובע שהיה בנסיעה יתקשה לדעת בוודאות כי הנתבע אכן היה בתנועה ואילו הנתבע העיד באופן נחרץ כי עמד.

נתתי דעתי לשיחות שבין הצדדים לאחר התאונה, ולא שוכנעתי כי מדובר בנטילת אחריות של הנתבע. כאמור לעיל – מדובר בשני אנשים הגונים שניסו להגיע לפתרון.

בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי הנתבע היה בנסיעה ולכן נקבע שהתובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו ותביעתו נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.