הוד לביא נ' שאוק

1.בתאריך 8/10/17 או בסמוך לכך הזמינה התובעת מהנתבע התקנת שער לביתה שב-A

לטענתה, מדובר בשער חשמלי אותו הזמינה על פי דוגמא שהראתה לנתבע באינטרנט, וסוכם על מחיר של 8,500 ₪. היא שילמה לו מקדמה בסך 2,500 ₪ וסוכם שאת היתרה תשלם לו לאחר אספקת השער והתקנתו .

מאחר שלטענת התובעת הנתבע לא סיפק ולא התקין את השער, עפ"י ההזמנה, ביקשה התובעת לבטל את ההתקשרות ביניהם ולקבל בחזרה את המקדמה ששילמה לו, ומשלא נענה לה (השתלשלות העניינים וחילופי המסרונים ביניהם מפורטים בכתב התביעה), הגישה את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 10,000 ₪. סכום זה כולל את החזר המקדמה (2,500 ₪), הוצאות בגין משלוח מכתבים בדואר ובפקס ובגין דלק לנסיעה אל הנתבע ,המתגורר בישוב מזרעה (1,500 ₪), הפסד יום עבודה (500 ₪), הוצאות משפט (500 ₪), ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, לטענתה (5,000 ₪).

2. לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה המתוקן שהגיש (כתב ההגנה המקורי לא היה קריא/מובן), השער שהזמינה התובעת היה שער רגיל, כמצוין בהזמנה, ולא שער חשמלי.

עוד נטען ע"י הנתבע, כי התובעת החליטה לשנות את דוגמת השער אותו הזמינה, מה שהיה כרוך בתוספת מחיר. הוא המתין עד שהתובעת קיבלה החלטה על בחירת הדוגמא החדשה ועד שהגיעו להסכמה לגבי הפרשי המחיר, אולם מסיבות מוזרות וללא כל סיבה, החליטה התובעת לבטל את ההזמנה.

הנתבע גם הגיש כתב תביעה שכנגד, בו הוא עותר לחייב את התובעת לשלם לו את הסך של 8,445 ₪, זאת בשל הפרת הסכם עבודה לפיו הזמינה התובעת שער רגיל בעלות של 10,945 ₪, שילמה ע"ח 2,500 ₪ ונותרה חייבת את היתרה בסך 8,445 ₪.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובמסרונים הרבים שהוחלפו בין הצדדים ובמוצגים שהוגשו ושמעתי את עדויותיהם של הצדדים ושל מר יעקב אלקבץ, אני מחליט להעדיף את גרסת התובעת, לפיה הזמינה שער חשמלי בהתאם לדוגמא אותה הראתה לנתבע באינטרנט ,והוא לא עמד בהתחייבותו לספק לה את השער כפי שהוזמן.

לכן אני קובע כי התובעת הייתה רשאית לבטל את ההזמנה, ובעשותה כן לא הייתה הפרת הסכם מצידה.

4. לאור האמור בסעיף 3 דלעיל, על הנתבע להחזיר לתובעת את המקדמה ששילמה לו. בנסיבות המקרה אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין עוגמת נפש. אשר להפסד יום עבודה והוצאות נלוות, אלה יילקחו בחשבון בקביעת הוצאות המשפט.